ארון הבגדים שלי הוא האוסף של הנשים שהייתי רוצה להיות.
יש בי את האישה ההיפית המשוחררת, הכי יפה כשנוח לך, סטייל. זו שלובשת טוניקות צבעוניות ושמלות הודיות מתנפנפות.
יש בי את האישה המתוחכמת שרוצה להתלבש בצורה יותר מדויקת. שלובשת בגדי מעצבות גזורים היטב ואפילו חולצה מכופתרת אחת וגם פסים ומתחילה לתחזק אוסף צעיפים. לאשה הזאת יש יותר בגדים בגווני שחור ואפור. האפור הוא צבע מצוין כי הוא משתלב עם כל הצבעים ויוצר לוק מתוחכם במינימום מאמץ. המודל שלי הוא שלי גרוס שמצליחה לחבר אלגנטיות עם נינוחות.
ויש בי גם הנערה שלא בדיוק בא לה להתבגר. ג'ינסים וחולצות טי בגדול.
ויש בי גם את השמנה שמעדיפה ללבוש אוהלים ושיעזבו אותה בשקט.
ויש בי את הדתלש"ית שאלרגית לחצאיות בחורף לאחרונה אני חושבת שאולי אני מפספסת פה אופציה אופנתית מעניינת.
אני קונה פחות בגדים אבל מוציאה על בגדים יותר. אני מודעת יותר לבגדים שלא מדויקים למי שאני אני קוראת כמה בלוגי אפנה וחברה בקבוצות שנותנות לי השראה לחיבורים שונים.
ועדיין אני חורשת על מספר מצומצם של בגדים.
ממשיכה לנסות, לפעמים מתאפרת יותר לפעמים פחות (בן הזוג שלי בכלל לא מתלהב מעניין האיפור אבל אני מרגישה שזה מוסיף לי), מנסה לגוון את התספורות ואת הספרים וזה גורם לי לסוג של מפח נפש כי עם שיער מתולתל התספורות לא שונות דרמטית ומאד תלויות בכישורים של מי שסיפר ובמידת החדשנות שלו וכן גם בתקציב.
צובעת את השיער לבד כדי להישאר ג'ינ ג'ית אחרי ספר שלחלוטין פספס את האג'נדה שלי. זה לא אחיד.
באמת שעדיף להתעסק בזה ולא בצרות האמיתיות של העולם או בהיבטים המערערים יותר בחיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
