כי אני זקוקה להם. עד עכשיו דווקא הסתדרתי בלעדיהם לא רע, אבל אפילו אני לא מסתובבת עם אותו התחתון שלושה ימים בחיק המשפחה. לא בחיק המשפחה זה כבר משהו אחר (הידעת? באירופה של ימי הביניים היו משתמשים באפרוחים חיים במקום בנייר טואלט.)

אח, חופשה משפחתית. סיוט סיוט סיוט. אני לא יודעת אם זה התפרש איך שהוא מדבריי בעבר (כי בסך הכל אני משתדלת שלא להחצין את זה יותר מדי) אבל אני לא טיפוס משפחתי.

אני יותר הטיפוס של מישהי שצוחקת כשאמא נופלת במדרגות, לא עוזרת לאח שלי עם שיעורי הבית במתמטיקה אלא אם כן הוא משלם לי על זה ובאופן כללי מסרבת לזכור תאריכים של ימי הולדת של סבים וסבתות ובני דודים ושל העוזרת שלנו. (אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.)

ובכל זאת, למרות כל תוכנותיי הרבגוניות, מישהו (אהמסבתאאהמ) החליט שזה רעיון ממש נהדר לגרור אותי ללא פחות משלושה ימים לאיזה חור נידח בצפון הארץ. אני לא סגורה לאן בדיוק, אבל אני בטוחה בכמעט 37 אחוזים שיש את האות נ' בשם של המקום.

אז עכשיו אני זורקת את כל רכושי עליי האדמות לתוך מזוודה.

כשאני אומרת "כל רכושי" אני גם מתכוונת "כל רכושי". אני נורא נקשרת לחפצים, וליונים עזובות, ולעובדים זרים.

במזוודה אחת הצלחתי לדחוף מחזיק מפתחות עם שני צבים, שקניתי כדי לתת אחד לי ואחד לחברה שלי ובסוף אהבתי אותם יותר מדי אז שניהם נשארו אצלי, את כל כרכי הארי פוטר שלי, הן בעברית והן באנגלית, כי המחשבה על לנטוש אותם בלתי נסבלת ממש, מברשת שיער של בת הים הקטנה כי יש עליה ציור של בת הים הקטנה, הדיסקמן הורוד בזוקה המזעזע שלי, למרות שכבר אין לי בכלל דיסקים, מראת כיס ומראת לא כיס, (כבר סיכמנו שזו אחת מהבעיות הרבות שלי, לא?) פסלון של מלאך ממש ממש מכוער וממש ממש פוזל, בקבוק ריק של בושם כי יש לו צורה מיוחדת, וכשמים אותו בזווית מסוימת מול השמש הוא נהיה ממש מופע אורקולי, המיקרופון של המחשב כי אני מתה על הצורה שבה הוא מתקפל לשניים, נייר פצפצים, כדי לפוצץ בשעת שיעמום ולחרפן את כל יושבי במכונית, קרוסלת סוסים שלא ממש מנגנת או משמיעה מוסיקה או כל דבר אחר שימושי, חבילה של פרחים ריחניים בריח שאני לא אוהבת, כבשה, שעון עמיד נגד מים ורעידות אדמה ופצצות אטום ועוד כל מיני פיצ'רים מיותרים, קוביה אלקטרונית (זה ממש מגניב! לוחצים עליה, והיא עוצרת על מספר. יותר לא צריך להרים את היד ולזרוק.) שני קליפסים לשיער שמתחברים ליין יאנג, ליפסטיק בטעם שאין לי מושג מהו כי תלשתי את המדבקה לפני שנתיים בערך, מחזיק מפתחות בצורת ציצי מצפצף, זה כזה קורע, סיכה עם תמונה של אינויאשה עלייה (למה לעזאזל אני יודעת איך קוראים לדבר הזה?), ברכת 'חנוכה שמח' שקיבלתי ממישהו לפני שנתיים, ויש עלייה ציורי דובים ומברשת שיניים.

אחרי סינון קצר (אמא מוציאה הכל חוץ ממברשת השיניים) אנחנו מוכנים לצאת. אוף. זה הולך להיות ארוך, מייגע, וכנראה בעל פוטנציאל להפוך לפוסט אירוני ומריר במיוחד.

נתראה בעוד שלושה ימים! (אלא אם כן אחד הסוודרים המחרידים האלה שדודה של אמא כל הזמן שולחת יחנוק אותי בשנתי.)