מאורעות בחיי יוז’’י
לקח לי 22 שנה להתרגל לשם כמו יוז'י. ועוד 6 לכתוב על זה. אז על זה הבלוג. +איך כדאי לשנות את העולם. ולמה טוויקס יותר טוב ממארס. כי הוא פי אלף. במיוחד אחרי נשנוש מלוח. ואחרי זה אולי קולה. ועוד מלוח. ועוד טוויקס. או טעמי. גם טוב. |
| 4/2008
העולם יפה, יה בני זונות
בשביל זה שווה לכתוב בלוג.
סיוע לפליטי דרפור
אם מישהו לא קרא את זה אצלה ובמקרה קורא פה, אז הנה.
ןלא לכולם יש כוח, ואין לי טענות לאנשים שמרוכזים בעולמם ורק תורמים עשרה שקלים פה ושם. זה חתיכת סרט קשה לצאת מהתחושה שגם ככה הכל מבולגן לנו ושאת הזמן הפנוי שלנו נקדיש למשהו שהוא לא אנחנו או חברינו הטובים. אני רציני ולא ציני כלל. אני חושב שלא לכל אדם זה בוער מספיק ואין מה לעשות. אבל זה כה חשוב שיש אנשים שכן אכפת להם, כי אם יש משפט שאני אוהב זה שהדרך היחידה בה רוע מנצח היא על ידי כך שמתעלמים ממנו. ויש כל כך הרבה אנשים שצריכים סיוע, וחלקם גם אתה יכול לחוש כעס על מצבם, אבל פליטי דרפור בהחלט במצב שגורם לך לרצות לסייע רק בשביל לא להרגיש כמו אותו גרמני שחי בכפר 2 קילומטר נבוכנוואלד וטוען שלא ידע על כלום.
אז מי שיש לו קצת כוח, יש שם כל הפרטים.
*****************************************************************************************
אני גר באיזור. באיזור של הפליטים. והעובדים הזרים. והנרקומנים והזונות. ויום שישי אצלי באיזור זה אחד הדברים המטורפים. המוני נוכלים עם כוסות וכדור, אנשים שמוכרים כל דבר שרק יכלו למצוא על סדין שראה את גולדה מסיימת את שלטונה, והמוני פיליפינים, תאילנדים וניגרים.
קוראים עיתונים בשפות שרק עובדים זרים קוראים, שותים בירה שניתן להשיג רק באיזור הזה ומטיילים עם הילדים שלהם בפארק ליד בור הביוב המוצף תמיד.
ואני חייב לומר לזכות העירייה שהאיזור לא נראה רע כמו שהוא יכל להיראות.
אבל הוא עדיין זול, ועדיין מפחיד.
ועדיין המוני אנשים חושבים שבסך הכל המצב של העובדים הזרים יותר טוב פה מאשר בתאילנד נניח. כי הנה הם עושים כסף, ויש להם שבת חופשית והם אפילו קונים נייקי.
רק שהם עובדים כשש עשרה שעות ביום, וכדי שייצא להם רווח טוב מזה הם ישנים 8 אנשים בדירת שלוש חדרים. באיזור של הזונות. עם הילדים שלהם.
והנייקי זה פינוק. הם מפנקים עצמם בבגדים פה מהאיזור. אז הנייקי כנראה לא מקורי. לפעמים נוסעים לקניון. אבל יותר בשביל גלידה. פחות בשביל קרוקר.
והדרכון שלהם לא אצלם. מה שהופך אותם בעצם לאסירים. מי שלמד קצת היסטוריה אמריקאית יוכל להשוות אותם לעבדים.
כי אפילו אלו שעובדים במסעדות טובות שמפנקות אותם באוכל טוב, וזמני מנוחה סבבה, עדיין תלוי באיזה נהג שיאסוף אותו ולא ייתן לו לחכות שעתיים על ספה באיזור המעשנים של המסעדה. ועדיין הם יעבדו ים שעות. ולא יוכלו ממש להתלונן. כי הדרכון לא אצלם, אז מה שיעשו? והפיליפיני שעובד אצל קשישה שהיא עלא כיפק, יכול מחרתיים, בקבות מוות טבעי לחלוטין של אותה קשישה, ליפול על מישהו שרק יעשה לו רע, כי לשם הסוכנות שלחה אותו ואין מה לעשות.
וזה די מסריח לחיות במדינה שיש בה עבדים. אז יש ארגונים שמשפרים מצבם. כדי שבאמת יבואו לעבוד פה ולשטוף כלים בשכר מינימום אבל בשעות נורמליות, נניח. כי גם ככה אף ישראלי לא באמת יעשה את זה, אז לפחות שלא ישנו על ספסל בחצר. או לא יקבלו מכות מהמעביד נניח. כי גם זה קורה.
ועוד לא נאמרה מילה על הסחר בנשים. גם הוא פה. בשכונה שלי.
הנה ארגון שיכול לסייע. למי שרוצה לדעת עוד גם.
מוקד סיוע לעובדים זרים.
וזה די הרבה דיבור בשביל בלוג עם 6 קוראים.
אבל אולי עכשיו גם אתנדב במשהו בקרוב.
***************************************************************************************
והנה משהו אחרון.
בני בשן.
אני אעשה ממש מסע היכרות לעולם של ששת קוראיי איתו.
כי אני ממש אוהב אותו. יש בו משהו כה אמיתי, לא מתחנף ולא מתחנחן. מין טיפשות ופשטות שאומרות כאב וכנות בצורה הכי זורמת.
ועברתי היום במקרה ליד פאב קטן שהוא הופיע בו והופתעתי למדי. הייתי בטוח שהוא כבר קיבל סטטוס מספיק של לפחות הופעות בבארבי או מקומות דומים שהופעה שלו תעלה כסף. ולא כך. והגעתי בסוף והוא עמד נבוך וסיפר סיפורים בין השירים, ושר מהלב, עיניים עצומות, ידיים פרוכות, כולו שמןף מקריח ומכוער וכל כך אמיתי לגבי כל העולם.
אז הנה שיר שלו.
ולא הרבה אוהבים אותו. הרבה לא, למעשה. אבל אם שניים מתוך השישה יחבב אז עשיתי את המעשה הטוב שלי להיום.
העולם יפה, יה בני זונות. הוא עוד יהיה גדול.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
