להיות או לא להיות...

היה לי לפני שלושה ימים יומולדת.. סוף סוף הגיע הרגע שחיכיתי לו כל כך הרבה שנים!!! (עם מבט מנצנצ בעיניים..) הרגע שאני יגיע לגיל חוקי ולא אצטרך לשקר לגבי גילי ואוכל סוף סוף להראות את התעודת זהות עם תמונת הקופיפה שבפנים..

אז זהו שלא....

כולם תמיד אמרו לי "גיל 18 זה שוק" "תחטפי את הבוקס של החיים" וכו וכו.. וזה כל כך נכון שזה פשוט מאכזב...

בערך מגיל 15 ואולי גם מפחות אנשים היו אומרים לי שאני נראת גדולה.. (בת 18 + ) ואני שיתפתי פעולה איתם ובוא נגיד שלהכנס למקומות עם סלקציה ופאבים וכאלה לא היתה לי בעיה...

לא הייתי חייבת לשבת בזוליס כל פעם כי בשאר המקומות לא מכניסים אותי ( אך לצערי כן ישבתי שם הרבה כי חבריי לא נאים ובוגרים כמוני.. חחח).

ואנשים היו מתיחסים אלי בצורה בוגרת ותמיד באופן שסומכים עלי ועל היותי אחראית .. קיצר ילדה קטנה אף פעם לא הרגשתי.

לפעמים אני שואלת את עצמי אם זה היה טעות, להסתובב עם חברה מבוגרת יותר ממני, מנוסה יותר ממני, במקומות שעדיין אני לא אמורה להיות בהם.. בגלל שעכשיו כשחגגו לי יומולדת לאן לקחו אותי? לבר.... כי אני חוקית ומותר לי לשתות... וווההההההווווהההוווו!!!!! לא ריגש אותי בכלל...

ואני מרגישה שכרגע אני במצב של been there, dune that.. אני אמורה לחוות חוויות חדשות אך כבר עשיתי את כל מה שגילי המיוחד והחוקי מתיר לי לעשות ולכן אני קצת מאוכזבת.. כי ביומולדת מצפים. וכשמצפים מתאכזבים... אבל אין מה לעשות כי יומולדת אמור להיות שונה משאר הימים גם אם התכלית שלו היא ככול ימי השבוע. אז אומנם סיימתי 12 שנות לימוד וזה מאורע מאוד מרגש, ואומנם אני כבר מריחה את החופש (לא הגדול, חופש החיים) ואת טיסתי לאמריקה ואת גיוסי לצבא הגנה לישראל בתור משקי"ת ת"ש אך חיי דומים כשתי טיפות מים לחיים שלי מלפני שבוע.. שום דבר משמעותי לא השתנה רק בגלל שאני כבר בת 18. 

אז שיהיה לי ולכולם חיים מדהימים והכי חשוב להיות עצמכם כי לכל דבר בחיים יש את השלב והזמן המתאים לו וכמו שחיה כהן (מורתי האהובה לאנגלית מכיתה ה') היתה אומרת "אל תרוץ אם עדיין לא התחלת ללכת" ו "אל תחצה את הגשר לפני שהגעת אליו"