תכלית הקיום.
התכלית שלשמה אנו בעולם זה, היא לימוד היצירה.
כל תהליך בין אם הוא עבודה, אירועים חברתיים, צפייה, קריאה, התבוננות למעשה מקרבים אותנו להבנת היצירה ובכך גם להכרה במורכבות היוצר.
נניח שאת / אתה היית יוצר מהיכן שאין כלום, כל "מעגל מודפס" שהיית מצליח ליצור לא היה יכול להגיע לרמת הערכה של היצירה. לכן כדי שיהיו שותפים ליצירה שאותה עשית, צריכים להיות יצורים תבוניים שלא מתוכנתים מראש לחשוב רק בכיוונים מסוימים.
מותר האדם
מותר האדם בחופש הבחירה בין הערכים לחומר.
במקום שבו אין רוע לא יתכן חופש בחירה מיכון שאז לאדם אין אפשרות לבחור בין טוב לרע.
ברוב המקרים מעשים רעים לא נתפשים כמעשים רעים על ידי העושה אותם. לימוד הרוע אינו יכול להיות תיאורטי, את הרוע האדם חייב להרגיש על עצמו. הרמה האנושית של אדם נקבעת על פי הבחירה של בערכים תוך שהוא מוותר על החומרנות
הבחירה של האדם היא בינו לבין עצמו, כלומר הוא לא יקבל פרס על מילוי מצוות וכ' (עם אלוהים לא עושים עסקים של קח ותן). מי אני שיעביר ביקורת על דברי קהלת שבהם הוא קובל על כך שבסופו של דבר הן הרשעים והן הצדיקים מגיעים לאות מקום. אם צדיק ידע מראש שהוא עומד לקבל שכר על דרכו, הרי שהוא לא צדיק מתוך בחירה ערכית אלא מתוך שיקולים של קח ותן.
הייחוד בנביאים שהם העזו לומר את האמת לאנשים למרות שהדבר השניא אותם בחברה.
בכל זמן ומקום ישנם מעטים שאומרים אמיתות מוסריות אשר מאוד לא מקובלות על החברה, ולעומתם כאלה שיומרו דברים שתכליתם לעורר סימפאטיה אצל הרוב.
אם כל האנשים היו ישרים זה היה נותן לנו תחושה שאנו מעין רובוטים שתוכנתו להתנהג ביושר.
במשך ארבע מאות שנות עבדות למדנו על בשרנו בצורה מאוד מושרשת את הרוע. וביציאה לחרות ניתנה לנו הזכות לבחור בין הטוב לרע דהיינו לממש את מושג מותר האדם.
תאוות, תשוקות, כעסים, ויצרים שונים.
נחזור שוב על המקרה שבו אנו היינו רוצים ליצור יצור שיהיה מסוגל להגיע בכוחות עצמו להכרה בנו כיוצרים של אותו יצור.
אם "נצרוב" ב גנום של אותו יצור את ההכרה שאנו היוצרים שלו, הרי מדובר ביצור נחות שדומה לרובוט. אולם, אם נצרוב ב גנום של אותו יצור את התשוקה לעבוד אלילים (מעץ, מאבן וכ'), ומאידך נתרה בו בדרכים שונות שכלתניות שהדבר לא נכון ואסור, למעשה ניצור עימות פנימי באותו יצור.
נניח גם שנתכנת את אותו יצור כך שכאשר יראה חמוקיים של אישה תתעורר בו תשוקה חסרת מעצורים, וניידע אותו באיזה מקרים מותר ובאיזה מקרים אסור לשחרר את התשוקה, הרי שגם כאן ניצור עימות פנימי. אותו דבר גם לגבי כעסים. אם יגרם עוול לאותו יצור, הוא יתוכנת כך שיהיה בו רצון לנקום בכל דרך. אולם אנו נשים סייגים לפעולה אפשרית שלו כמו "לא תרצח" וכ'.
כעת, יהיו יצורים שינהגו באופן שונה ואיך אנו היוצרים היינו מדרגים אותם?
א. מקרה שבו היצור פועל על פי התשוקות שלו ללא כל מעצורים, כאשר מגיע לכעס פוגע ללא כל ריסון עצמי, לא מסוגל לרסן כלל את התשוקה לאכילה גם אם היא פוגעת בבריאות שלו. או:
ב. מקרה שבו היצור:
· חושב לפני כל פעולה.
· מתלבט הרבה תוך עימות פנימי, ומסוגל לרסן את התשוקות שלו.
· מסוגל לכבוש את הכעסים שלו.
· בוחן גם את האפשרות שהאלילים הם לא האלוהים האמיתי שלו (למרות ש "תוכנת" להאמין בזה, ובכך מסוגל בכוחות עצמו להגיע להכרה שאנו יצרנו אותו.
לי נראה שהיצור של מקרה "ב" הגיע לרמת יצירה גבוהה יותר מיזו של היצור שבמקרה "א" וזאת מאחר שהוא רחוק יותר מלהיות "רובוט"
ככל שבאותו יצור הקונפליקט הפנימי יהיה גדול יותר, הוא יגיע מבחינתנו לרמת יצירה גבוהה יותר.
אולם, אם אותו יצור ידכא את התשוקות שלו (כדי להיות בסדר עם ההנחיות השכלתניות שלנו), הרי שלא יהיה בו עימות פנימי כלל, ואז לא יוכל להגיע לרמות הגבוהות.
כלומר, מידת האיפוק (דהיינו הריסון העצמי), מהווה מדד להתעלות היצור מעל לתכונות אשר נצרבו בגנום שלו.
הבחירה בערכים על פני החומר (אשר הוזכרה בסעיף הקודם) כמוה גם הנכונות לתת (מתוך בחירה חופשית ושלא על מנת לקבל חזרה) מהווה את אחד המדדים לשוני שבין האדם ליתר היצורים.
הכלב לדוגמה, נותן אהבה ללא גבולות לבעלים שלו. אולם אם הדבר היה מתוך בחירה חופשית, הרי שהיינו מבחינים בהתנהגויות שונות בין הכלבים.
רובוט ניתן גם לשליטה מרחוק (Remote Control ) , ובמקרה של האדם ניתן להשוות זאת ל "יצר הרע". ככל שהגישה השכלתנית תהיה יותר מעורבת בהחלטות של אותו יצור, כך למעשה הוא יגבר על ההשפעות החיצוניות, ודבר זה יאפיין אותו יותר כיצור עצמאי בלתי תלוי בשליטה מרחוק.
ההתלבטויות הפנימיות נמצאות בידי האדם שהוא יצירה עליונה אשר רחוקה מלהיות "רובוט".
אולם, אני מניח שהתוצאה הסופית של מה אותו אדם יעשה בפועל לא נמצאת תמיד בידים שלו.
עוולות חברתיות
חוסר צדק מלווה את החברה האנושית על כל גווניה אלפי שנים או יותר.
עוולות חברתיות גורמות לחלק מהאנשים להתאמץ לקראת השגיות דבר שכשלעצמו מדרבן לקראת לימוד מאומץ ואינטנסיבי, ולחלק אחר מהאנשים למעשים שליליים (בתחום הפשיעה) שנועדו לקדם אותם בתחומים הכלכליים ואולי החברתיים.
השכלה תבונה וחוכמה
ההשכלה היא מאגר נתונים, התבונה היא הכשרון לעבד את הנתונים ולהגיע למסקנות הנכונות.
החוכמה היא הרמות הגבוהות של התבונה ותחילתה בהתפעלות ממורכבות היצירה.
האם ייתכן שהכל נוצר מעצמו?
אם היית רואה זוג משקפיים על הירח, האם היית מנסה לפתח תיאוריה שעל פיה המשקפיים נוצרו באקראי?.
עצם קיומם של חוקים בתחומים של הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה ואחרים מעידים על התערבות של גורם יחיד (בגלל השלמות ושאין סתירה בין החוקים).
כל חוקי הטבע משולבים בהרמוניה אין סופית.
המצב הטבעי הוא שהכל מתנהג בתוהו ובהו וללא כל חוקיות.
האם תהליכים נקבעו מראש?
אני מניח שכן, התהליכים נקבעו לצורך השגת המטרה של מתן האפשרות לאדם לטפס בסולם האנושי (ערכים מול חומרנות), כאשר "התוכנה" אשר אחראית ליישום האירועים תלויה במידת השגת המטרה. ולשאלה אם נקבע מראש שאדם ירצח למה נדרש מימנו לשלם את החוב על מעשהו (בהנחה שהאירוע נקבע מראש?). הרמה האנושית של האדם נקבעת על פי החרטה הפנימית שלו לגבי מעשים שביצע בעבר ולא על פי מעשיו בפועל. יחד עם זאת סביר להניח ש "התוכנה" לא תיצור מצב שבו אדם שנחשב כצדיק יבצע פשע נורא.
על אדם לא ייגזר לבצע מעשה שלא ישרת את המטרה.
הרצון יכול להשפיע על אירועים להתרחש במידה ותהיה לאירוע תכלית.
אם הושגה למטרה שלשמה יועד תהליך מסוים, יבוטל התהליך.
תפילה
תפילה למצב טוב יותר במידה מסוימת היא מעין הבעת אי אמון ביוצר שיצר את התהליך הקשה שבו אנו נמצאים. ייתכן שגם חשיבה והתפעלות ממורכבות הבריאה היא כמו סוג של תפילה.
האם קיימת ענישה?
אני מניח שלא, התהליכים תהליכים גם אם הם קשים נועדו להשגת מטרת הלמידה.
חיפוש האמת
נושא כבד, אולי אחד הכללים זה לנסות לחפש את האמת גם במקומות שבהם לא היית רוצה ששם היא תימצא.
תחילת מושג הזמן, מרחב, מסה.
מושג הזמן הוא מושג מלאכותי שנקבע על ידי בני האדם ביחס להתרחשויות מסוימות (כמו למשל סיבוב כדור הארץ סביב עצמו.
יכולה להישאל אין ספור פעמים השאלה מה היה לפני ..... ולפני כן מה היה?... אולם בזמן של תהו ובהו מאחר ואין כל התרחשות סדירה הרי שמושג הזמן אינו קיים כלל.
ההתרחשות הראשונית שביחס אליה ניתן למדוד התרחשויות אחרות (כלומר תחילת הזמן), מופיעה בספר בראשית פרק ראשון "ויהי אור". האור מגדיר את יחידת הזמן הראשונית (זמן מחזור), את יחידת האורך הראשונית (המרחק בין שני אמפליטודות כלומר המישרעת) ואת יחידת המסה הראשונית (בהתאם לקשר שבין המסה לאנרגיה).
מאחר והמחזור הסינוסואידלי של קרן אור מתרחש אין ספור פעמים, הרי שבעצם הופעת האור לראשונה הוגדרו הזמן, המרחב, והמסה כאין סופיים.
נניח מצב של שני עולמות שביניהם תוהו ובהו, לא ניתן כלל לאמוד את הזמן שביניהם. שהרי בתוך התוהו ובהו אין כל התרחשות סדירה ולכן הזמן כלל לא קיים (אין סופי? או שואף לאפס?).
מעניין לחשוב על כך שמכל נקודה ביקום ניתן לראות אור ממספר כמעט אין סופי של כוכבים (בין אם בעין או באמצעות מכשור מיוחד. מכאן יוצא שכל החלל האין סופי של היקום מלא באור. כלומר לא מדובר על אוסף אין סופי של נקודות אור אלא על כך שהאור ממלא את כל היקום כולו (להבדיל מהחומר שבו בין האטומים ישנם חללים גדולים).
אפילת הזמן
המשמעות של מה שנאמר קודם לכן, היא ש "סוף העולם" אמור להתרחש כאשר החוקים הפיסיקליים (אשר כוללים גם את כל החוקים אשר קשורים לכימיה, ביולוגיה וכו' וכו') יפסיקו להתקיים. דהיינו תוהו ובהו.
במצב כזה תהיה הפרדה מוחלטת בין העולמות. בין העולם שקדם וזה שיהיה (אם בכלל).
גם אם תהיה בעולם החדש התרחשות זהה להתרחשות שהייתה בעולם שקדם הרי שלא ניתן כלל להשוות בין ההתרחשויות מאחר ואין כלל הקבלה בין הזמנים ובין דברים אחרים שאין אנו מודעים להם. במצב כזה אין כלל אפשרות למדוד זמן התרחשות של תהליך שהתרחש בעולם הקודם.
במצב שבו קיימת אפילת הזמן, לא ניתן לקבוע אם מצב זה נמשך מיליארדי שנים או חלקיקי שנייה בודדים.
במידה ויהיה תהליך מסוים שלא יופסק, הרי שאז לא תהיה הפרדה בין העולמות. מכיוון שהתהליך שלא הופסק יכול לשמש סקלה על ציר הזמן לצורך מדידה השוואתית.
למה אלוהים שתק בשואה?
על פי תפיסתי כל התהליכים מתוכננים מראש, כלומר לא ייתכן תהליך כמו השואה שיתרחש ללא תכנון אלוהי קודם.
יהיו אנשים שילמדו שגזענות היא דבר שלילי שעלול להיות נוראי, אחרים יסיקו שאלוהים הוא רע, ויהיו גם כאלה שיגיעו למסקנה שכדי לשרוד בעולם צריך להיות מרושע כמו מבצעי הרוע.
ילדים מוכים
מכעיס מאוד לראות ילדים מוכים. באופן טבעי הייתי רוצה שהאדם המכה ילמד לקח להבין את מה שהוא עושה. והייתי מייחל לו להרגיש את מה שהוא מעולל על בשרו בגלגול הבא.
מי יודע אם לא זה מה שקורה?.
האם אנו בתקופה מיוחדת?
בתקופת האינטרנט, חזרנו להיות כמו "עם אחד ושפה אחת לכולם ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (מגדל בבל). שיתוף הידע מעצים את האפשרויות בכל הכיוונים (גם בכיוונים החיוביים של בנייה ויצירה, וגם בכיוונים השליליים).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
