התחלתי ללמוד נהיגה באוגוסט אחרי שתי תיאוריות.

בהתחלה למדתי בכלל על אוטומט ועם מורה(זכר) בשם אברהם.

כבר בהתחלה לא הסתדרתי עם ההילוכים והכל, אולי בגלל בעיית הקשב והריכוז ואולי בגלל ריבוי הפעולות שבדבר (לחיצה על הקלאץ', להחליף, לחיצה על הגז וכד'), אז בשלב ממש מוקדם עברתי לאוטומט ומשם הכל זרם איכשהוא...

אבל הייתה רק בעיה אחת- עדיין לא הייתי מסוגלת להתרכז בכביש.

אני לא יודעת על איפה בדיוק להצביע אבל משהו שם לא זרם לי נכון.

ואז החלפתי ממורה (זכר) למורה (נקבה- עם נשים לא נוהגים!)שבהתחלה התברר שהיא אשתו של המורה שלי לשעבר ושבנוסף שהתבררה בהתחלה כמבריזנית/חולה תמידית. 

שיחה קטנה בינה לבין אבא שלי הבהירה את המצב- היא אמא לשני ילידים קטנים, בני שלוש וחצי שנה, וקשה להסתדר גם עם ילדים קטנים וגם עם תלמידים מעצבנים (להלן אני).

אז המשכתי. ועדיין היה חסר לי משהו.

מלי כל הזמן הייתה דופקת לי ברקסים, עוצרת אותי, נוגעת ומזיזה לי את ההגה ולי זה ממש הציק.

ואז הבנתי את זה.

הייתי צריכה לקחת את זה מזמן.

לחצתי על ההורים וקבענו מפגש עם נוירולוג שממוחה בנוסף להפרעות קשב וריכוז והוא קבע חד וחלק שאני צריכה קונצרטה.

ואז הכל התחבר.

השיעורים התחילו להיות יותר ויותר טובים, כך גם בעבודה וככה גם בחיים האמיתיים.

הרגשתי ואני עדיין מרגישה הרבה יותר בפוקוס. (למרות שפה ושם יש קצת פאקים אבל זה כבר סיפור אחר).

ואז היא אמרה: תכיני את עצמך כי ב18.3 יש לך טסט.

עד הטסט הכל הלך חלק- השיעורים היו יותר טובים...

ואז הגיע הטסט.

התיישב לידי הבוחן והתחלתי לנסוע.למעשה הייתי ממש ממש בלחץ!

באיזשהוא שלב בנסיעה הוא אמר לי לעשות חנייה ברוורס כמובן.

חניתי ושאלתי את הבוחן אם אפשר להמשיך. הוא מצידו השיב לי :"את בטוחה שהאוטו ישר?"

נכנסתי למצב של שוק, אבל בסופו של דבר התיישרתי ויצאתי מהחנייה.

אחר כך המשכתי כשפתאום עמדה מולי משאית באמצע הנתיב.

היא הייתה בלי אורות ובלי כלום, סתם עמדה לה באמצע הנתיב. ביקשתי מהטסטר לעקוף אותה והוא בתגובה אמר :"תעשי מה שבא לך".

אז עקפתי.

בסופו של דבר- חשבתי שממש ממש ממש ממש אבל ממש פישלתי.

מלי הרגיעה אותי ואמרה ששום דבר לא קרה.

אחרי זה הלכתי לעבודה.

בשעה 15:37 קיבלתי שיחת טלפון ממלי-

אני:"הלו?"

מלי:"למה את עושה שטויות?"

אני:" לא עברתי נכון?"

מלי:" אנחנו צריכות להיפגש שוב"

אני:"מתי לקבוע שיעור?"

מלי:" לא, לא שיעור"

אני:"אז מה?"

מלי:" אנחנו צריכות להיפגש כי אני צריכה לתת לך רישיון".

בקיצור.

עברתי טסט.

ראשון.

ממש בקיצור.