רגע... אז תן לי להבין.

אני פשוט רוצה לסדר את כל הקלפים על השולחן.

אתה אומר לי שאתה לא ישן בלילה, שאתה חושב עליי, שאתה אוהב אותי, שאתה רוצה שנחזור, שאני טעיתי בזה שנפרדתי ממך,שאפשר לתקן, שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו, שאתה כותב עליי שירים, שאתה הולך לפסיכולוגית בשביל לדבר על כמה שאתה אוהב אותי וכמה שאתה רוצה אותי בחזרה, על כמה שאתה יכול להשתנות, וכמה שאתה תשתנה, כמה שתחצה הרים וגבעות בשביל "לזכות" בי בחזרה.

אתה רושם לי בהודעות את השירים הכי יפים, הקלישאות הכי מתוקות, שולח את התמונות הכי טובות שלך, הנופים הכי יפים.

אתה מזכיר לי דברים שבכוח רציתי לשכוח.

אתה אומר לי את כל הדברים האלו ורק אחרי זה אתה מציין ששכבת עם מישהי אחרת, שבוע אחרי, ורק אחרי ששכבת איתה אתה מבין שאתה רוצה להיות איתי.

שוב-אתה, שכתבת עם מישהי אחרת,לא נישקת, לא מיזמת, לא התחרמנת, פאקינג שכבת שבוע אחרי שנפרדתי ממך ורק אחר כך הגעת להארה שאתה רוצה להיות איתי.וואלה יופי.באמת נהדר.עשה לי אחלה סיפתח ליום האהבה.

לא יכולתי לנשום כשאמרת לי את זה. נכון שאני זו שיזמה את הפרידה אבל עדיין- אתה פאקינג צוחק איתי? אתה חושב שזה מה שיחזיר אותי אליך? חושב שאתה יוצא גבר שאמרת את זה?

אתה יודע מה?

מבחינתי אתה מחוק.שרוף.חסום.גרגר חול.

מבחינתי-איבדתי אמון בך.

אז ברשותך תן לי להעיף עליך את הקלפים ואת השולחן.

וגם אותך מהחיים שלי.

ביי. לפעמים היה  לנו אחלה.