גאווה/ דליה רביקוביץ'

אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך

ולא מחמת זקנה.

שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור,

שנים כה רבות,

כמעט נוצר רושם של שלווה.

אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים.

מעין גאווה.

שנים רבות עוברות עליהם בציפייה.

מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא.

ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר,

ודומה הם ללא תנועה.

עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים

יבוא וילך.

ופתאום האבן פצועה.

אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.

ומה גם אנשים.

THIS IS GOSPEL.

"העצבות שלך

גרמה לך לבוא אלי

אני רוצה שאת תמיד תהיי עצובה"- מפה http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=814520&blogcode=13881721

הלוואי שמישהו היה אומר לי את זה.

הלוואי שסוף השבוע הזה לא יהיה בודד.

הלוואי שיהיה לי יום הולדת שמח.

הלוואי שאמא לא תרד על המשקל שלי.

הלוואי שלא ארגיש לא מוערכת.

הלוואי שארגיש רצויה.

הלוואי שיהיו לי פה אנשים שאני אוכל לדבר איתם

הלוואי שאני אאבק בדחף המפגר הזה לא להתקשר לחבקוק כל פעם שאני נמצאת ליד הבית שלו בימי חמישי.

הלוואי שאני אפסיק לאהוב את חבקוק

הלוואי.