זהו זה.
12 שנים של לימודים במסגרת בית הספר נגמרו היום.
פרוייקט הגמר באדריכלות הוגש, והביא איתו סיום מוחלט של תקופה.
סיום שלא משאיר מקום לספק שזה באמת נגמר, ובגדר זמן 'עבר'.
נגמר בי"ס, וזה מוזר,
ולא ממש מתעכל,
שאין יותר בגרויות או מתכונות או ציוני מגן,
או ימי לימודים, או מורים, או הפסקות,
זה נגמר. זה נשאר מאחור.
וכיף להסתכל על זה עכשיו אחורה,
ולא עוד כמטרה שצריך לכבוש ולסמן.
ועכשיו, היום, נשארה בעיקר עייפות של הרבה עבודה מהשבוע האחרון,
ומחר בלילה אני כבר אמריא ללונדון, לחופשה אמיתית נקייה ושקטה,
שלא תשאיר מקום לספק,
שהפרק הזה כבר מאחוריי.
והטיסה הזאת היא בדיוק מה שאני צריכה כדי לעשות את ההפרדה הזאת,
ולהתחיל בדף נקי וחלק לחלוטין,
ולאפשר לעצמי להשתחרר ולהנות באמת.
ובאמת שעוד לא ממש מרגיש שנגמר, אבל זה יבוא.
אין לי ברירה.
עוד חודש ויומיים אני עולה על מדים, ומתחילה, כמעט מייד,
את השלב הבא בחיי.
וזה מרגש. ומלחיץ. ומפחיד.
ואני כבר לא יכולה לחכות.
יהיה טוב. אין לי ספק.
-
לא עוד תיכוניסטית. לא עוד שמיניסטית.
אזרחית בחופשה, כנראה. ולא לאורך זמן...
(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: