זה כבר כאן. היום שאחרי מחר.
ואני חיילת.
וזה לא ממש ברור איך אני מרגישה לגבי זה,
זה יותר מדי דברים ביחד, שלפעמים נראה לי שקשה לי להכיל את הכל,
וכל פעם רק רגש אחד בא לידי ביטוי במלואו.
אז זה מפחיד אותי. ואחר כך מרגש. ואז קצת מלחיץ. ומשמח. ומלהיב.
ואני מרגיעה את עצמי,
בעיקר מעצם המחשבה שיהיה בסדר.
שזה שלב מתבקש בחיים, אצלי הוא רק הגיע קצת יותר מהר מהצפוי.
כי עד לפני פחות מחודש עוד ישבתי בכיתה ועשיתי בגרויות, ועכשיו אני הופכת לחיילת.
וגם אם זה טיפה מוזר לי, לשינויים מהסוג הזה אני מניחה שאתרגל די מהר.
פשוט כי אין לי ממש ברירה.
ואני נכנסת עכשיו לשירות של 3 שנים, מי יודע איזה בן-אדם אצא ממנו.
אבל אני מאחלת לעצמי שאדע להגשים את המטרות ולממש את היכולות,
ללמוד, לגדול, להתבגר, ואולי גם להשתנות.
לחזור 'הדר' טובה יותר משאני היום,
ואף פעם לא להרשות לעצמי לשכוח את מי שאני בדרך להשגת כל אותן מטרות.
וגם לא את האנשים ה"קטנים" והטובים שבדרך, שעיצבו אותי ועזרו לי להיות ולהגיע, לעיתים, למי שאני עכשיו.
"See you on the other side"
-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: