"מה שקשה עושים,מה שבלתי אפשרי לוקח קצת זמן.."

מרגישה כבר שאני לא מכירה אף אחד.

שאיבדתי את כולם.

את כל העבר שלי.

רחוקה מהכל.

ולא יכולה להחזיק אתזה לבד.

כאילו לכולם כבר נמאס.

וכולם מתרחקים.

בוכה מגעגועים.

מחוסר כוחות.

מאכזבה עצמית.

מרצון להתרומם.

מנפילה עמוקה.

מבדידות. נפשית.

אין לי כוח להפקה.

אין כוח להרים את היומולדת.

אין לי כוח לחברויות חד צדדיות.

אין כוח לגעגועים.

מרגישה שאיבדתי אותך.

שאני כבר לא מוצאת בך את עצמך.

הכי.

הכל נאבד.

רחל. עדי. יפעת. איתי. אליה. תמר. אורית.

מי נשאר?

ולמה זה צריך להיות ככה?

נמאס לי.

אוי. כמה שנמאס.