שנים עברו להם מאז שעדכנתי בפעם האחרונה.
בזמן הזה הספקתי להיות מפוטרת מהגלידה, לחפש (ללא הצלחה) עבודה בכל אזורי כרכור
ולשנוא שנאת מוות את הכבישים והתנועה בחדרה.
אם אתם שואלים את עצמכם למה פוטרתי, אז התשובה היא "כי אני פזיזה"- ציטוט ישיר מהאקס בוס שלי.
וואלה..אני באמת פזיזה.
כך יצא שבסגירה מהירה כשההורים של שגיא חיכו לי מחוץ לגלידה חצי שעה רק עד שהתחלתי לספור קופה,
הכל התנהל בדילוגים וקפצוצים מטורפים שלי בגלידה ממקום למקום לוודא שהכל סגור,
צרחות מטורפות על ידידים תמימים שבאו לבקר אותי ובסופו של דבר סחבו את כל ארבעתי השולחנות ו12 הכיסאות לתוך הגלידה,
והגרוע מכל...אבל הגרוע מכל
ברגע של טירוף לחצתי על המזגן פעם אחת בכדי לכבות אותו.
הבעיה שצריך ללחוץ עליו פעמיים,כך שכל הלילה המזגן עבד על חום ו... אתם יכולים לתאר...
בנוסף לא הדלקתי ונטה שזה איזה חרא למקררים, מה שגרם לקצר. ואני אומרת, כוסעמק.
למה?
אבל פאק איט.
לפחות השארתי את חותמי, ואנשים עדיין שואלים איפה הבלונדה החמודה שהפציצה בכמות הכדורים 
מאז אני אצל שגיא..כלומר,חצי אצל שגיא בגלל העובדה שאני לא עובדת יותר אז אין לי ממש סיבה להשאר שם כשהוא לא.
זה מבאס בטירוף כי רציתי עצמאות, אבל אתם יודעים..זה לא בדיוק אותו דבר.
זו סביבה לא נוחה שאני בה ואולי עצמאות יש לי, אבל הרגשה ביתית לא.
למזלי יש חדשות טובות, שזוג חברים שלי ושל שגיא גרים יחדיו והזמינו אותי להצטרף עד לגיוס.
ניט אני אוהבת אותך :)
בזמן האחרון יש כמה הצעות לעבודה.. חנות בגדים ובייביסיטר פעם בשבוע.
נקווה שהכל יסתדר. גם הצורך המטורף שלי לכסף-צורך,לא מותרות,
וגם כמובן שאם אני לא אעבוד אני לא אסכים לגור איתם למרות שגם על זה הם התעקשו בהתחלה.
באמת שאני מתרגשת לעבור אליהם . סופסוף אין אדם בעולם שאומר לי מה לעשות ואיך.
שותפים אתם יודעים, ומה טוב יותר משותפים שהם גם חברים ממש טובים שלך אני אומרת 
דחו לכל אנשי דצמבר את הגיוס עד לינואר. עוד לא קיבלתי מכתב,ואני מקווה מאוד לא לקבל.
נו וואי, ינואר! היומולדת שלי,הסילבסטר. מה גם זה..גיוס בגיל 19! לא עשיתי עוול חוץ מזה שנולדתי בחודש הראשון של השנה! אוקי אולי עשיתי עוול קטן כשדחיתי את הגיוס אבל זין, גיוס ביולי? אין מצב.
אני עדיין מחכה לתשובה בקשר לתחקיר שעשיתי.
שגיא דוחק בי להתקשר אבל אין לי אומץ, ואם יגידו לי שלא עברתי?
אני אחכה לו שיעשה את זה בשבילי :)
סיימתי את חוכמת הבייגלה אתמול אחרי 2 קריאות בלבד.
ספר קצר, נחמד, אבל אין מה להשוות עם מלך החומוס.
אילן הייטנר כותב כלכך אמיתי. ברור שהדמות הראשית היא תמיד גבר שנון שמדבר הרבה יותר מדי, אבל הוא אנושי.
הוא משתמש בשפה פשוטה..אמיתית,וזה מה שאני אוהבת. אמת.
נטלי אמרה לי לפני כמה ימים שהיא אוהבת אותי כי אין בי טיפה של זיוף, ואני מאמינה לה.
זה משהו מסוים שאומרים לך וזה מעלה לך חיוך כלכך גדול על הפנים.
לא כי אתה חושב אחרת או יש בך צל של ספק,
אלא כי אתה רואה שאנשים אחרים רואים אתה מה שאתה חושב שהוא פנימי בלבד ורק אתה יודע את זה.
זה לא ערך, זה משהו מולד.
יחד איתו הולך לו יד ביד הצורך בלהרשים ופה זה מתנגש,ופה צריך לדעת לאיזה כיוון אתה פונה ולאיזה כיוון אתה נותן סטירה של זלזול. בשניהם לא צריך לזלזל, אבל אם הייתי צריכה לבחור, ברור שהייתי סוטרת לפוזה
היום יום ראשון, שגיא שלי בצבא.
לא להאמין שראיתי אותו רק לפני 3 ימים,אני מרגישה שזה כבר הרבה יותר מדי.
כמה אני אוהבת להתחפר בו ולהרגיש מוגנת מכל העולם. כלכך קטנה כנגדו... אוח, איזה כיף שאני אישה 
החורף נותן סימנים קטנים פה ושם,ואפילו כבר ראיתי ברד, אבל אני רוצה עוד.
עוד גשם ועוד קור ועוד כיף מטורף לטבוע בבגדים גדולים ממני ב2 מידות 3>
בתקווה לחורף מלא גשמים והצפות בכינרת
אני מאחלת לכם אחלה של יום :)
שגיא ובסטר, 2 האהבות שלי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: