הכל חדש ונוצץ

הבית האמריקאי שלנו היה למעשה די ריק.

חוץ מריהוט בסיסי לא היה לנו כלום.

עכשיו הגיע הזמן לתת לו צורה של בית, להוסיף פה ושם פריטים

לא קנינו שום דבר חדש. באמריקה די היה מקובל העניין הזה עם יד שניה. אני לא יודעת איך זה היום, אני מניחה שזה לא השתנה. כשעוברים דירה או בית מקובל להוציא את הדברים החוצה ולמכור. קוראים לזה moving sale . גם כשלא עוברים ומנסים לחדש יוצאים החוצה עם הדברים, כך יוצאים לכביש או לדשא בקרבת הבית עם כל מיני דברים , לא תאמינו מה יש שם, פריטי ריהוט, פריטי לבוש , כלי מטבח, סתם ענתיקות. קוראים לזה garrage sale או סתם sale וזה בילוי מקובל לסופשבוע. הייתי מאמצת את זה בחיי. זה כל כך יעיל, למוכר - לא צריך לאגור או לזרוק, הרי זה מה שמקובל כאן. פשוט זורקים, אולי מפרסמים בעיתון אבל מי יפרסם בעיתון כסאות פלסטיק. ולקונה, מה רע לעבור עם הרכב בשכונות נאות למראה ולחפש מציאות, לא צריך לנסוע לדלית אל כרמל.

אנחנו רכשנו את חפצינו מישראלים שסיימו את הקדנציה שלהם בקיבוץ וחזרו הביתה.

לא זוכרת מי עשה לנו את השידוך הזה אבל  הלכנו לקנות שטיח מקיר לקיר שיכסה את רצפת הפרקט. וכך הגעתי אל אחת בשם עליזה שם בדוי מנוחתה עדן. סיכמנו שביום זה וזה ניקח את השטיח אבל בינתיים עד שהיא עוזבת היא מזמינה אותי למסיבת tupperware שתיערך אצלה בבית וזו גם הזדמנות להכיר אנשים. לא ידעתי מה זה tupperware וגם לא מה זה מסיבת tupperware. הגעתי לשם, התיישבתי, היו שם מלא אנשים וכיבוד והיתה שם אחת שמוכרת כלי פלסטיק, מתארת כל כלי באנגלית שוטפת ובסופו של דבר אנשים קונים. אני הסתכלתי על זה כמו על מופע אנטרופולוגי. מכירות בבית, יש מוכרת, נציגת החברה, יש מארחת, זוהי עליזה ואותה עליזה מקבלת איזה בונוס מהמכירות, 10% או מקבלת איזה כלי פלסטיק במתנה. עוד לא ראיתי דבר כזה.

בלי קשר למסיבה אותה עליזה הראתה לי תמונות שבעלה צילם, כך אני רוצה לצלם אמרתי לעצמי. איזה תמונות מדהימות של שלכת , של שלג....

ולמה אני כותבת על זה? הקשר האסוציאטיבי. נזכרתי שכאשר גנבו לי את האוטו יצא לי לדבר עם מישהי שמוכרת  tupperware , כן, זה הגיע לארץ, עשה עליה, גם ה-tupperware וגם המסיבות האלה, וכך יצא שאני אארגן אצלי בבית מסיבה. כן, זה בדיוק מה שהיה חסר לי באותו זמן, להזמין אלי אנשים כדי למכור להם ולזכות באחוזים כאשר אין לי אוטו ויש לי אינספור ריצות וסוסון הסתבך עם משהו בבצפר והיה לי איזה יומולדת להכין לחייזרון  ואני כל היום ממררת בבכי כי גנבו לי את האוטו. רק המסיבה הזאת היתה חסרה לי. ואיך היא בלבלה לי במוח ואני ניסיתי לאסוף אנשים ולא היה לי כוח לכלום, והיא נדנדה לי על המסיבה עד שאמרתי לה רדי ממני. אני נזכרת איך היא נדנדה לי וחוטפת צמרמורת.

ולמה נזכרתי בזה? כי יש לי עכשיו המון דברים על הראש, לתקן פה לתקן שם למצוא עוזרת, לטפל בכל מיני דברים תקועים, ופתאום באה לי מישהי מהועד של המקהלה נותנת לי טופס שואלת אותי אם אני יכולה לטפל בזה, אני אומרת לה כן בסדר ובכלל לא מבינה מה רוצים ממני. זה איזה הסכם עם חברת כרטיסים ואני בכלל לא מבינה מה רוצים שאעשה כאן. אחכ מסתבר שהועד לא מעוניין או כן מעוניין ואני לא יודעת איך היא הגיעה דווקא אלי. היא מתחילה לנדנד לי עם זה לשאול מה עשיתי וממשיכה הלאה: אני רוצה שאת תשווקי את המקהלה שלנו.  אני אומרת לה בסדר רק שוב אני לא יודעת מה היא רוצה ממני. איך לשווק איפה מה ומה אני מקבלת בתמורה ושוב איך היא הגיעה דווקא אלי. יכול להיות שהיתה ישיבת ועד בה הועלה השם שלי.... משהו כאן לא מוצא חן בעיני אבל דבר אחד אני יודעת. אין לי כוח לזה. אני באה לשיר שם וללכת הביתה. לא יותר לא פחות.

טוב, אם חלק מכם יקבל ממני אי מייל אל תתפלאו.