זה לא הקושיות של פסח. זה רק במקרה משתלב. כי סהכ אני חושבת על זה הרבה זמן, שדברים השתנו וקשה לי לקבל את השינוי. לפעמים אני חושבת שדברים שהיו פעם הם עדיין כמו פעם או יכולים להיות כמו פעם וקשה להווכח שזה לא כך. קשה לי להסתכל בראי ולומר : זה לא כמו פעם, פעם הייתי פצצה, היום אני לא משהו, פעם היחסים היו יותר טובים, פעם סוסון היה ילדון חמוד. פעם הייתי נמרצת יותר, היום אני בטטה. אבל ככה זה. לא רק אני השתניתי, הכל השתנה.
רציתי להתיחס לשינוי שלגמרי לא קשור אלי אבל כמו שאומרים ככה זה.
ב1980 הייתי ביוון. זה היה הטיול הראשון שלי. הוא מתואר כאן.
ב2003 חזרתי ליוון. נסעתי הפעם עם החייזרון. הכל היה כלכך שונה...
כיכר סינטגמה באתונה היתה מלאה בתי קפה ב1980 .
ב-2003 לא נותר להם שום זכר
ב-1980 יוון היתה הלהיט הישראלי. כל הישראלים נסעו אז ליוון. בכל מקום שמעו עברית. גם הסוחרים היוונים למדו קצת עברית
ב- 2003 כמעט ולא נראו ישראלים ביוון.
הכי משמעותי היה לפגוש ישראלים ביוון. ב- 1980 היינו כולנו חדורי החוויה הישראלית. כששמענו עברית בשטח לא יכולנו שלא להתיחס ולא לומר שלום ועוד כמה מילים. מאיפה אתם? כמה זמן אתם כאן? אפילו ערכנו טוטו ישראלים, זה ישראלי. זה לא.
ב-2003 פגשנו ישראלים על המטאורה. עברנו לידם, שמענו שהם מדברים עברית. גם הם שמעו שאני מדברת עברית. הסתכלתי לעברם, הם אפילו לא הסתכלו לעברי. נגמרה החוויה הישראלית. זה אולי השינוי הכי משמעותי בין 1980 ו -2003
ב1980 טיילתי עם אחותי. ב- 2003 היינו מוכנות להרוג אחת את השניה.
אבל לא הכל השתנה לרעה
ב-1980 טיילתי עם תרמיל על הגב והתאכסנתי בחורים עבשים.
ב- 2003 התאכסנתי במקומות הרבה הרבה יותר מפוארים
ב- 1980 חופי יוון היו חופי נודיסטים
ב- 2003 - חופים לכל המשפחה, או שלא היינו באותם חופים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@