אני בזאת מודיעה שאני מתביישת.
מתביישת בדרך בה קיבלנו את פניו של האפיפיור.
מעבר לכל שיקולים הוא ראש הכנסיה הקאתולית
הוא עומד בראשם של מיליארד ומשהו מאמינים.
הוא אישיות חשובה מאוד בכל העולם
ומה אנחנו עושים?
מתחילים לצקצק בלשון. הוא מכחיש שואה. שלא יבוא לכאן. מה הוא עושה כאן בכלל, מי הוא בכלל, לא איכפת לו מאיתנו , הוא לא מבקש סליחה, ישלו עבר נאצי, הוא לא אומר שהנאצים ביצעו את השואה אלא אלוהים וכל דבר רע .
אחר כך אנחנו מתפלאים למה העולם לא אוהב אותנו.
ראש ממשלתינו היקר לא בא לקבל את פניו. טוב הוא כן בא אבל מיד נסע למצרים. נשיא מצרים מובארק יותר חשוב. נשיא מצרים שעדין לא העז להראות כאן את פרצופו. זה מה שיש על האג'נדה כאשר בא לכאן אורח כה חשוב שמנסה להתפייס. גם אהוד ברק לא בא, גם לא ליברמן, גם לא הרב הראשי
יופי של קבלת פנים.
ושוב אנחנו שואלים למה העולם לא אוהב אותנו. איך אנחנו רוצים שהעולם יאהב אותנו אם אנחנו לא יודעים להכניס אורחים?
וכל העולם צופה בנו איך אנחנו משפילים את האפיפיור.
הייתי חשה מאוד נבוכה לו הייתי במקומו.
יד ושם ממהרים להעביר ביקורת על נאומו. הוא לא ביקש סליחה
נראה לי שעכשיו אנחנו נצטרך לחפש דרך לבקש סליחה מהאפיפיור
אני לא אתפלא אם בקרוב ינותקו הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל לוותיקן
אני לא אתפלא אם האפיפיור ידבר סרה בנו.
כולם מדברים על כך שהאפיפיור החמיץ הזדמנות
מי שהחמיץ פה הזדמנות זה אנחנו. להעלות את קרננו בעולם
העולם שאנחנו כלכך רוצים שיאהב אותנו
שאנחנו מוכנים לעשות כל כך הרבה ויתורים בשביל זה
והנה כאשר יש הזדמנות
אנחנו מתנהגים כמו אידיוטים.
אני מתביישת. בשם מי שמייצג אותי ובשם מי שבחרתי לייצג אותי.
אני משאירה את הפוסט הזה ככה למרות שיש בו כמה אי דיוקים
מעקב
בבית לחם הוא התקבל לעומת זאת הרבה יותר יפה
קידמו אותו בקריאות שמחה וכבר אפשר היה לחוש את האוירה החיובית סביבו לעומת האוירה השלילית אצלינו.
התוצאה: צריך להוריד את החומות ולאפשר לכולם להסתובב כאן באופן חופשי. צריך לאפשר לפלסטינים לשוב לאדמתם. כך הוא אמר
פרשננו: הערבים דיברו על הכיבוש כמו שהם יודעים
מתי אנחנו נדע לדבר? על הפיגועים, על הסיבה שבנו כאן חומות
אנחנו לא נדע. כי אנחנו לא כמוהם.
סיום
סוף סוף למדו להכיר בחשיבות הביקור הזה.
סוף סוף הבינו שיש התפתחות חיובית בעצם הביקור הזה בין היהדות לנצרות.
תודה ושלום
לא, אני לא רוצה לשרוף אותו.