הכל חדש ונוצץ

העולם הזה גדול עלי. אני רוצה לקום בבוקר עם חיוך. אבל אני קמה כל בוקר עם מועקה גדולה. לא יודעת מה מעיק עלי. אולי אני צריכה לשנות את המוטו שלי. יש לי המון מה לומר ואני לא יכולה לפתוח את הפה. פשוט לא יוצא לי שום דבר. לא דבר טוב לא דבר רע, כלום.

במשך היום דברים משתפרים. לפעמים. לפעמים גם לא. היום איכשהו זה לא. כרגע לא. אני לא יודעת מה לא בסדר אבל זה לא בסדר. אני מנסה לחשוב איך לשפר. לא הולך לי כרגע. אני אחשוב. כן אני אחשוב. איך היה אתמול? אולי בגלל אתמול אני ככה היום? מה עשיתי אתמול? עם מי דברתי?

כן, התקשר אלי אתמול מישהו שהיה פעם חבר שלי. איזה מזל שלא יצא מאיתנו שום דבר. ככ מדכא לחשוב עליו. אבל האם אני במצב יותר טוב? 20 שנה אנחנו דורכים במקום. הוא במקום שלו ואני במקום שלי. לא רוצה לספר עליו. אין לי חשק לנוסטלגיה. רק פשוט כל האנשים סביבינו התקדמו ואנחנו נשארנו באותו מקום. הוא גר בדירה שכורה באיזה חור. לא עובד שנים, חי מהבטחת הכנסה, גרושתו כבר התחתנה. היא התקדמה. ואני במצב יותר טוב ממנו? קצת. אני לפחות גרה בבית שלי יש לי אוטו, איזה מזל שנפרדנו. שום דבר לא יצא ממנו. שום דבר לא יצא ממני. אחותי התקדמה מאז, בעלי לשעבר התקדם מאז , גם הוא התחתן. נמאס לי לדרוך במקום. אני רק לא מוצאת את הדרך קדימה. הכל נראה לי ככ קשה ומסובך.

ורק אולי קורת רוח אחת קטנה. ובלי עין הרע בבקשה. הילדים שלי. אחד עושה צרות ואחד בסדר. לפחות אחד בסדר. קצת קשה לחיות עם ילד שהוא לא בסדר. אולי זה מה שמעיק עלי בבוקר הילד הזה, המצב שלו, העזרה שלא קיבלתי, והכל ביחד מתערבב ל mess  אחד גדול. צריך להסיט את המחשבה למשהו יותר נעים. כי הילד הזה גדול עלי. אמנם יש לנו רגעים של נחת. לא הרבה. כשפתחתי את הבלוג הוא למד במכללה. היום הוא שורץ לי בבית. אילו רק היתה לי סביבה תומכת בעניין שלו. אבל לאף אחד לא איכפת. אני איתו לבד. לבד עם כל הבעיות.

אבא שלו אמר עלי שאני לא מתייחסת לפתולוגיות שלו. הוא כתב את זה באיזה דוח. חוצפן שכמותו. הוא חי לו באמריקה ועוד מעיז להעביר עלי ביקורת בכתב. למה אני לוקחת על עצמי את הכל ועוד מעבירים עלי ביקורת?

גם אמא שלי התקשרה אתמול. שוב היא עם הרגל שלה. אני רק שומעת אותה אני חוטפת נרווים. מה היא בכלל רוצה ממני? שתלך לאחות שלי. לה היא כן עזרה כדי שתוכל לקרוא לה גאונה וכו וכו.

ומה עשיתי אתמול? כלום. הסתכלתי במונדיאל. נחמדה השושולוזה הזאת... ווזווזלה... ווווזלה... בזבוז של חיים.

טוב צריך לזוז קצת. יום יפה היום, קיץ, כמו שאני אוהבת. אולי ככה זה. החיים הם חרא וגם טובים. תלוי על מה מסתכלים. אני צריכה ללמוד איזה שיר. אולי זה מה שמעיק עלי, לא בא לי ללמוד לא בא לי להופיע לא בא לי כלום. יהיה בסדר.