המטפלת שלי עוזבת. בשבוע הבא תהיה הפגישה האחרונה שלנו. היא עוברת לעיר הקודש, בעצם היא כבר עברה ואת הפגישות האחרונות היא ביצעה כאשר היא על הדרך חיפה ירושלים. מאוד יפה מצידה. אני לא הייתי עושה דבר כזה.
את הטיפול אצלה התחלתי עוד לפני שהייתי כאן בישרא. אני לא זוכרת שום דבר מהפגישה הראשונה שלנו. אני זוכרת שהיא החליפה מישהי אחרת. אותה אני דווקא כן זוכרת.... היא ביקשה שהפגישות האחרונות שלנו יהיו פגישות מסכמות והאמת אין לי ככ מה לסכם.
את המטפלת שהיא החליפה אני זוכרת טוב. אני זוכרת שהגעתי אליה מוטרפת לחלוטין מהסאגה המשפחתית שלי. היא לגמרי לא התרגשה. היא הסתכלה עלי באדישות. אני צפיתי שהיא תתרגש, שיהיו לה כמה מילות אהדה, נאדה. חשבתי לעצמי הנה עוד אחת שלא תומכת בי. מצד שני חשבתי שהיא אמורה לטפל, לא לתמוך ובעצם היא נראית לי מקצועית בטירוף. הצטערתי שהיא עזבה ואז קבלתי את הנוכחית
הנוכחית היא אישיות מאוד סימפאטית. הרבה פחות קשוחה מהקודמת והיתה לי תחושה שזה לא יעבוד. כך שעל עבודתה אני יכולה לומר נחמד , נחמד , היה ממש נחמד, היינו שם חזרנו שוב היה ממש נחמד, מאה שנה דבר לא השתנה נמשיך לבוא גם אז יהיה נחמד (כוורת). וזה בעצם משקף הכל (לא ידעתי שמילות השיר ככ מתאימות). כן, באתי הלכתי, היה נחמד, הרגשתי נוח, הרגשתי נעים אבל לא הרגשתי שבאמת השתנה משהו מאז שהגעתי אליה. אולי אני פחות מוטרפת אבל למעשה שום דבר לא קרה. השאלה מה רציתי שיקרה.
הבעיה שהיא יודעת את זה ומרגישה את זה וזה לא נעים לי. זה כמו לומר לה את נחמדה אבל את לא שווה כלום. מגיע לה יותר מזה... אולי אקנה לה משהו להוקרה.
ועכשיו, מה אני הולכת לעשות בלי מטפלת? או שאמצא או שאטפס על הקירות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@