הכל חדש ונוצץ

היום חל יום הולדתי העברי. מחר הלועזי. כל 19 שנה התאריך העברי והלועזי מתלכדים. אני בת 19X3 . אז התפספס להם יום.

כשנולדתי גם רבו ככה על שעון קיץ? בכלל לא היה שעון קיץ. היה רק שעון חורף. והכל היה בסדר עם השעון הזה. לא קראו חמס נגד אלי ישי או שר הדתות או הפנים של 1953. לא יודעת בעצם מה היה ב1953. היה אחרת. בטוח שהיה אחרת. עולם אחר ערכים אחרים ארץ אחרת פרימיטיבית יותר. לא היו שטחים ב1953 . היתה לנו רק ארץ נורא קטנה ובמקרה הטוב היא תשוב להיות ארץ נורא קטנה, אבל זה לא נראה לי ככה. הערבים היו אז תחת ממשל צבאי ולא כאזרחים שווי זכויות או דורשים שיוויון, או דורשים זכויות יתר. לא היתה פלסטין, לא היה דגל פלסטין, בודאי שלא הניפו אותו בארץ. לא יודעת לאן המדינה הזאת הולכת. לו הייתי חולדה הייתי מזמן בורחת מכאן.

היו כאן פחות תושבים, היה פחות צפוף, רובם היו אשכנזים, לפחות כל מי שהכרתי בילדותי, אז לא היו עימותים על רקע עדתי, אולי קצת. טוב, מה מעניין אותי עימותים בתקופה ההיא, על אשכנזים וספרדים למדתי רק בכיתה ד' וגם אז לא ידעתי מה זה. אני חושבת אולי בכיתה ו' כשכמעט נתנו לי מכות באוטובוס ידעתי מה זה. סבתי היתה גרה בואדי ניסנס, היו שם ילדים מעדות המזרח, חשבתי שהם ערבים ופחדתי מהם אך כאשר הסתבר לי שהם יהודים שיחקתי איתם עד שיום אחד זרקו עלי אבנים.

על שמאל וימין למדתי רק אחרי מלחמת ששת הימים, להחזיר שטחים לא להחזיר שטחים. אני מההתחלה הייתי נגד להחזיר. רוצה מדינה גדולה שאפשר לטייל בה ואפשר לנשום בה. על הומוסקסואלים למדתי רק בגיל העשרה. עד אז לא ידעתי שיש דבר כזה והייתי בשוק. אז הם עוד היו מוקצים ונלעגים. אני כבר לא יודעת מה יותר טוב. מצד אחד שיעשו במיטה שלהם מה שהם רוצים, מצד שני שישתקו. דתיים לא הפריעו לי אף פעם. הם בעולמם ואני בעולמי. וכך זה גם היום. דווקא הדתיים הם הקבוצה שהכי פחות מעצבנת אותי או מאיימת עלי. זו גם הקבוצה שאני לא שייכת אליה אך הכי מזדהה איתה.

יש לי חברים מכל המיגזרים. אחרי הכל כולנו בני אדם.

טוב, כך האצבעות רצות להן על המקלדת.

חג שמח למרות הכל.