הכל חדש ונוצץ

לפני כמה שנים עברתי ניתוח. כבר הייתי בישראבלוג וכתבתי עליו בבלוג הקודם. את זה לא צילמו ולכן החומר הזה לא חזר אלי

כל מה שאני זוכרת מהניתוח הזה הוא שהייתי לבד. כל הזמן לבד.

לבד כשנודע לי שצריך ניתוח, לבד עם ההתלבטות אם לבצע אותו או לא, לבד עם הבדיקות, לבד הלכתי לניתוח, לבד שכבתי במיטה, לבד חזרתי הביתה, לבד תפקדתי בבית.

לא לגמרי לבד. היו לי חברים בחבורת הזמר ששיתפתי ואחת החברות נתנה לי רופא

הילדים שלי ליוו אותי לניתוח וגם ליוו אותי הביתה אך בכל זאת הרגשתי לבד.

למשפחתי היקרה בכלל לא סיפרתי על הניתוח, היתה לי איזו מריבה עם אמא לפני הניתוח בקשר ליומולדת של הילדים

עוד כעסתי עליה שהיא לא באה ליומולדת של חייזרון וניסתה לעשות איזו קומבינה כדי שכולנו נגיע ליומולדת של בנה הבכור של אחותי.

אז הלכתי לניתוח לבד

שכבתי בבית חולים לבד

הרגשתי לבד גם אם לא הייתי לבד

וכשאני רושמת את הפוסט אני לא מבינה למה הרגשתי לבד. הילדים היו לצידי.

אמא שמעה על הניתוח מאוחר יותר

היא באה אלי לבשל איזה מרק

היא גם באה לספר לי איזה אחות טובה ומופלאה יש לי שככ דאגה לי ואני דפוקה כי אני שונאת אותה

אבל כל מה שאני זוכרת

הוא שהייתי לבד

אפילו האקס היה מודאג מהניתוח

אבל הייתי לבד