הכל חדש ונוצץ

מאז יום הולדתו הוא לא היה בבית למעט איזה אפטר מסכן

התמזל מזלו שכאשר מוחמד לא בא אל הבית הבית בא אל מוחמד.

לפני שבועיים הוא ביקש שנבוא לבקר

הוא גם סימס לי אמא תבואי ב2:00 ואמא תביאי אוכל.

אוקיי, הודעתי לו שסוסון חולה ויתכן שלא נוכל להגיע אבל נסתדר.

הסתדרנו.

הספקנו אפילו לאכול באיזו מסעדה, הזמנתי בשבילו מנה to go , לקח קצת זמן להכין את המנה to go כי המלצרים מתעקשים להכין אותה לפני שאנחנו הולכים ומשלמים את החשבון. הם טוענים שהאוכל יתקרר. שטויות. וכך חיכינו וחיכינו, השעה  היתה 3:00 ושמנו פעמינו לבסיס. קצת  לפני שהגעתי הודענו שאנחנו באים ופתאום הוא אומר לא צריך אל תבואו. אבל אני כאן, לא צריך הוא אמר, אכלתי ואין לי כוח ללכת לשער לקבל אתכם, מחר אני בא הביתה, יש לי אפטר ואולי אפילו רגילה.

התעצבנתי , או נעלבתי. אני כבר כאן עם האוכל. עשיתי סיבוב פרסה וחזרתי הביתה. אמרתי לו שאני יותר לא באה לבקר אותו. נו,,,,

אבל לא היה אפטר ולא היתה רגילה. הוא נרדם בשמירה פשוטו כמשמעו וקיבל סידרה של עונשים. הוא גם התחצף  למפקד. הוא היה צריך לבוא הביתה, לעשות טסט והכל בוטל. מגיע לך אמרתי לו, אתה לא מתנהג יפה עם אמא שלך. קיבלת עונש.

אבל, כמו אמא או כמו דפנה, שבוע אחרי זה הייתי אצלו. ביררתי מה קרה גם איתו וגם עם המפקד. נורא עצוב לאמא לראות את הילד שלה סובל, נדפק ועם זאת הוא בצבא וצריך להבין שלצבא חוקים משלו. זה לא בית הספר  שבו הוא הצליח לקרקס את כולם.

אתמול הוא שוב ביקש ממני לבוא. עם אוכל, כביסה, ואיזה ספר שהוא הזמין מאמזון. אז שוב אותו סיפור, הודעתי לו שאנחנו באים, קודם הולכים למסעדה, הלכתי למסעדה, הזמנתי מנה to go ושמתי פעמי לבסיס. הודעתי לו שאנחנו באים עוד כך וכך, אבל הסלולארי שלו מת. לא היה צלצול, או מנגינה וגם לא תא קולי. כלום. מת. ואני עם הכביסה, עם הספר ועם האוכל. לחזור הביתה?

נסעתי לבסיס, אמרתי שאשאיר את הדברים בשער ואלך, אם הוא לא עונה. הגעתי לבסיס, הוא לא ענה. ברשימת המבקרים היו אני סוסון ועוד איזה שם כמו דניאל. אני יודעת על בחורה בשם דניאל שנחשבת ידידה שלו. נסינו להתקשר אליו כמה פעמים כדי שיגיע לשער. כלום. שקט נאדה. כן, שוב אני עומדת בשער הבסיס כמו אדיוט עם אוכל כביסה וספר. חזרתי הביתה עם האוכל הכביסה והספר. לא התירו לנו להשאיר את הדברים בשער.

אחרי כמה זמן הוא מתקשר. את התקשרת אלי?

כן, אמרתי. התקשרתי אליך מהשער ושוב לא היית. עכשיו אני בבית עם האוכל הספר והכביסה. מה קרה לך שלא ענית?

לא היתה קליטה, הייתי במיתקן ולא היתה קליטה, תמיד יש שם קליטה אני לא יודע מה קרה.

מה באמת קרה?