הכל חדש ונוצץ

טוב , נרגע קצת הסיפור וזה הזמן למלא כמה פרטים חסרים

בראש השנה נפגשנו אצל אמי. נכחו אמא כמובן, אחותי וילדיה, סוסון ואני. אבא היה מאושפז במחלקה פנימית מסריחה. החייזרון היה בצבא. בנה הבכור השתחרר לא מכבר מצהל ואף גידל זקן. הוא קיטר על הצבא נוראות. לא ידעתי שהשירות שלו היה ככ גרוע. חשבתי שהוא נמצא ביחידה טובה וטוב לו. הוא אמר שהוא שונא את כולם. את החיילים, את המפקדים ואת כל היחידה. חשבתי על כך שהחייזרון נמצא כרגע באותה יחידה. למה לא אמרו לי שזה חרא? למה לא אמרו לו  שזה חרא? למה הבן שלה לא אמר לבן שלי אלא סידרו לו לשרת בדיוק באותה יחידה ובאותו תפקיד? במעט ששמעתי ממנה היא כל הזמן היתה גאה בבנה על שירותו ביחידה הזאת. הם ידעו את מי לקחת היא היתה אומרת בגאווה.

אמא ואחותי היו במצב רוח מרומם. רק מאוחר יותר נודע לי שהיא חזרה זה עתה מקפריסין עם אותו ההוא. הם לא רמזו דבר על זה. לא אמא לא האחות לא הילדים ולא אבא. כולם ידעו. למעשה כשאבא היה מאושפז במחלקה הפנימית המסריחה היא היתה שם בקפריסין ואני שוב ביקרתי אותו, הסעתי את העובדת. כמו פועלת שחורה ונאמנה פעלתי והם כולם עובדים עלי. שאלתי איפה היא, למה היא לא באה, למה מבקשים ממני כל מיני דברים. אמא אמרה שאחותי יצאה לטיול עם חברה. שוב חברה אבל אחרת ואפילו כעסה עליה כביכול שהיא מתחמקת מלטפל באבא. שקרים שקרים שקרים. כל הזמן שקרים. אבל אבא אומר שמותר לשקר. אני מרגישה אדיוטית.

ממתי היא איתו? כמה זמן משקרים לי?

כשאמא היתה בת 80 קניתי לה עוגה

היא אמרה שנאכל את העוגה כאשר אבא יחזור הביתה

גם אחותי הביאה לה עוגה בנפרד

מתי שהוא הם חגגו את שובו של אבא הביתה בנפרד ממני.

האם הוא היה שם המאהב הזה?

כמה הכל נראה אחרת כאשר אני יודעת עליו.

כמה שהכל נראה יותר ברור . ומתסכל.