הכל חדש ונוצץ

לא יודעת איזה פרץ של נוסטלגיה נתקפתי. כנראה שאיני מסוגלת להתמודד עם הבעיות של היום...

עזבתי את חיפה. היה לי טוב בחיפה אבל בכל זאת עזבתי ועד היום איני מבינה מה בדיוק דחף אותי לעשות את המעשה הזה

שוב מצאתי את עצמי בעולם חדש בלתי מוכר. עולם שצריך ללמוד אותו ואין לי מושג מה מצפה לי ממנו.

תחילה גרתי אצל חברה. סטודנטית שעשתה לי טובה עד שאמצא דירה משלי.

מצאתי דירה בצפון תא רחוב סוקולוב. קצת רחוק מהאוניברסיטה.

היה לי נורא מוזר. הכל, תא, המצב, הכל. לא הבנתי איפה אני חיה איפה אני נמצאת ולמה הגעתי לכאן. קוראים למצב הזה הזוי ואכן הרגשתי כמו מרחפת באיזו עננה לבנה ומחכה לאיזו נחיתה על כדור הארץ.

למה אני בתל אביב? אני לא אוהבת את תל אביב. אף פעם לא אהבתי. מה אני עושה כאן בכלל? צפון תל אביב. מה לכל הרוחות מוצאים במקום הזה. אין בו כלום. בתים משותפים ישנים, על כל דלת סימני פריצה, בסדר, זה קרוב לדיזנגוף המהולל הזה. מה בכלל יש בדיזנגוף? יש שם נוף? חוץ מחצרות בתים אני לא רואה כלום, קירות מתקלפים וכביסה.

ואני עכשיו לבד. לבד עם 2 שותפים בדירה. אף פעם לא גרתי עם שותפים, ואני צריכה ללמוד להסתדר איתם. מישהי שגרה שם לפני אמרה שאחד מהם חמוד והשני בלתי נסבל. אני דווקא הסתדרתי עם הבלתי נסבל ואילו עם החמוד לא הסתדרתי לחלוטין. הבית היה מלוכלך, הם ציפו שאנקה אותו. אני? אני לא יודעת לנקות, אני לא יודעת לבשל, אני לא יודעת כלום. באתי ללמוד ביולוגיה וגם ביולוגיה אני לא יודעת. אין לי שמץ של מושג לא בביולוגיה, לא במתימטיקה, לא בפיזיקה, לא בכימיה, מה הכנסתי את עצמי לזה?

אני לא מכירה אף אחד בעיר הגדולה, אף אחד. כולם זרים לי, המקום זר לי, אין לי הכרות מוקדמת עם איש מהשכנים, עם איש מהסטודנטים, למה באתי לכאן? למה עזבתי את סיר הבשר של חיפה? את האמנות, הריקודים, החברים, המשפחה, הנוף, הים, מה עשיתי לעצמי?

התקשרתי לאיש ההוא. רק אותו אני מכירה אבל הוא בכלל לא רצה לדבר אתי. אולי בשבילו אני כאן ואני אפילו לא יודעת את זה...

אני רוצה הביתה. אני חוזרת הביתה אמרתי לעצמי פעמים רבות

אבל האיש האחר שבי אמר לא דפנה את לא חוזרת הביתה. תתמודדי.

התמודדתי.