הכל חדש ונוצץ

חיוכים בכל מקום

קושמרו נראה זורח. גם דפנה ליאל.

אותם שירים ותמונות עם תמונות עצובות של גלעד כמו השיר של חגית יאסו מעבירים תחושה מוזרה. עד היום אלה היו שירים ותמונות של כיסופים, של געגועים, של התרסה, של יאוש, הילד בשבי ולא עושים כלום, מה קורה עם הילד? הוא חי? מת? ופתאום הכל שונה, הילד הזה חוזר הביתה, הסיפור הזה נגמר. מתחיל סיפור חדש. האם זה אמיתי? האם זה יכול להיות? האם הסיפור הנורא הולך להגמר טוב? ככל שהזמן חולף העצב הופך לשמחה . התרגשות מצמררת כן, השירים והקליפים העצובים יהיו נחלת העבר, הם כבר נחלת העבר. עוד מעט יגמר מניין הימים בערוץ 2. עוד מעט יפסקו ההשוואות הנוראות לרון ארד בערוץ 10  

אבא נועם מנקה את הדשא, מה עובר לו בראש כשהוא מנקה את הדשא?

פסטיבל הסרטים התחיל אתמול. האווירה כה שונה מתמיד לכולם מרוח איזה חיוך על הפנים. אותה ארשת ישראלית אופיינית כעוסה פינתה את מקומה למן זוהר. כולם מסתובבים עם פנים זורחות. תודה, תודה למי שגרם לנו לחייך ככה, ראש העיר פותח את הפסטיבל בנאום שמח, בסימן 2 אירועים משמחים, פרס הנובל של שכטמן והחזרה הצפויה של גלעד. הנובליסט עובר בשדירת ה VIP עם חיים יבין. זה הנובליסט השלישי של חיפה. אהוד ברק מקבל מחיאות כפיים. הוא הרי אחד ממקבלי ההחלטות והוא נמצא שם. רחובות מרכז הכרמל הומים אנשים שמחים, לא צועקים לא דוחפים לא מוחים, שמחה גדולה באוויר. עינת שרוף מפזזת כהרגלה בגן האם. הפעם מפזזים איתה לא כדי לברוח מהעצב הקיומי הידוע.

הילד חוזר הביתה. הילד של המדינה חוזר הביתה

עוד מעט הוא יחזור להיות הילד של אבא ואמא.

עוד מעט הוא יפגוש את חבריו אלה שגדלו איתו, אלה ששרתו איתו ביחידה.

עוד מעט הוא יהיה כמוהם.

עוד מעט הוא יהיה כמו כולנו

חג שמח.

 כך נראה הלוגו של נענע