הדודה מגרמניה בת 90 היום. אחיה הצעיר קרי אבא שלי לא זכה.
אבל גם הדודה בצרות. גם אצל בעלה, קרי הדוד שלי נתגלה סרטן לפני כמה שבועות. כמו לאבא, רק שלא מצאו גרורות . הוא עבר כבר ניתוח ועכשיו הוא בבית
הדודה הגיבה בהיסטריה מוחלטת. היא סיפרה שהיא צעקה בבית החולים והיא בכלל לא זוכרת את זה. היא בכלל היתה בבית חולים אחר. אבל כל הזמן קראה לו ושרה קטעי מוזיקה קלאסיים.
לא קל. היא בת 90 מפונקת כמו שרק אפשר לדמיין. הוא עשה הכל בשבילה. הכל. הוא בישל הוא ניקה את הבית הוא נהג, הוא יצא לקניות, הוא יצא לסידורים. עוד יותר מפונקת מאמא שלי. ועכשיו בגיל 90 היא צריכה להתנהל לבד. היא לא יכולה. היא בקושי הולכת, בקושי רואה, והאמת שראיתי אותה לאחרונה רק ב2004 כך שאין לי ממש מושג.
אמא נורא מודאגת עליה. היא רצתה לנסוע לגרמניה לעזור אבל שכחה שגם היא לא במצב הכי משופר או שהיא עושה הצגות.... יש להם עזרה בבית ובינתיים הם לא חושבים לעזוב אותו.
האמת שזה די מוזר לציין בבלוג שלי את היומולדת של הדודה. טוב 90 זה לא סתם יומולדת. עד לפני מספר שנים בכלל לא ידעתי מתי יש לה יומולדת ולא חשבתי שזה חשוב, אבל ההורים כל הזמן לחצו: תתקשרי לברך, למה לא ברכת וכו'. עד לפני מספר שנים בכלל לא היה טריפ כזה של יומולדת. עכשיו זה פחות אבל עוד קיים.
אז מזל טוב לדודה עד 120 ובלי לחץ והמון בריאות