ערב שישי אצלנו הוא ערב רגיל לחלוטין. אין נרות, אין ארוחת שבת, סתם ערב. אפילו לפעמים אין אוכל בידיעה שלמחרת אנחנו הולכים למסעדה. לא שאני גאה בזה אבל ככה זה אצלינו.
לאחרונה שמתי לב שהחייל מביע את מורת רוחו מכך. באופן לא מילולי.
פעם או פעמיים הוא יצא שבת אבל בא לבסיס לאכול ארוחת שישי
פעם נוספת הוא התלבש והלך לחבר לאכול ארוחת שישי
עם קשר או בלי ביודעי שהוא מחבב בשר פיגולים קניתי ממש בשבילו נקניק מבשר אחר והראיתי לו פעם אחרת בגאווה את הבייקון שקניתי ממש עבורו כי חוץ ממנו אף אחד לא אוכל אצלנו בייקון. הוא לא נגע בנקניק. אכלתי לבד. הוא לא נגע בבייקון וכאשר שאלתי אם הוא רוצה שאכין לו הוא אמר לא עכשיו.
אתה אוכל כשר? - שאלתי
משתדל
גם בשר וחלב?
גם בשר וחלב
מה קרה לך?
סתם
אתה חוזר בתשובה?
רחוק מזה
טוב, חשבתי שהבנתי את המסר והחלטתי, טוב, מעכשיו נכין ארוחת שישי ואפילו אדליק נרות. סהכ זה די נחמד ומשרה אווירה של חמימות
לא אמא אל תכיני לי - הוא אמר שבוע שעבר
אבל למה? ראיתי שזה חשוב לך
לא זה לא חשוב לי, אל תטרחי בשבילי.
לא טרחתי.
שבוע הבא אתה בא?
כן
הוא לא בא גם לא הודיע
אוי סליחה שכחתי לומר לך שאני לא בא
מה קרה?
אני סוגר
מה זה אתה סוגר אתה טירון? שבוע כן שבוע לא? אמרת שתהיה הרבה בבית. אני לא רואה את זה . קבלת ריתוק?
האמת שכן
למה מה כבר עשית?
שום דבר באמת שום דבר
לי מאוד קשה להתנהל ככה
אני אוהבת שאומרים לי מה רוצים. לא ברמזים, אצלו אני כל הזמן מנסה להבין את הרמז ולא מצליחה. חושבת שהבנתי מסתבר שטעיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@