הכל חדש ונוצץ

ישראבלוג בן 11 wow

כשהגעתי לכאן ב 4.1.06 ישראלוג היה בן 4 וחצי.

היו כאן אנשים אחרים. אני הרגשתי טירונית בין ותיקים

אט אט נעלמו רובם. באו חדשים. כמו בצבא.

אני זוכרת את פוסיקאט, את fe , את הדודה הלוא היא ליאת בראון, את חבצלת, היתה גם אחת מורכרמון, כל אלה אפילו לא הסתכלו על הבלוג שלי. היו גם רמה, אליה דה האן פרצופית אמזונה שצה, חלקן נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה, חלקן לפעמים מציצות פה ושם. היו עוד ועוד ועוד, אי אפשר להזכיר את כולם. יריב חבוט היה מנהל האתר. היריב. ואם אחרים הזכירו גם לי היה מנוי פרו שבזכותו אין פרסומות בבלוג שלי.

כן היו ימים היו ימים. ישרא בלוג השתנה, אבל סהכ זה שינוי קוסמטי, אנשים באים אנשים הולכים אנשים נשארים ואנשים זה אנשים.

ואיך אני? האם אני השתניתי או שגם אצלי זה רק קוסמטיקה

אני מעיינת בפוסט הראשון שלי. עדיין מרגיז אותי לקרוא אותו.

הבן שלי כבר גדל, היום הוא חייל, גם הילדים שלה גדלו והתרחקו

אבא שלי כבר מת, ההורים עוד היו אז באים לבקר אותי. הם זיכו אותי גם בביקור אחרי האירוע ההוא. אני הייתי יושבת עם אמא במטבח, אבא היה יושב בסלון ורואה חדשות, הם היו מכינים אוכל לילדים, הייתי מכינה להם קפה, לאבא הייתי ממתיקה עם סוכרזית, הפטריה הירוקה עוד מחכה לו. הרבה לפני מותו הם הפסיקו לבוא, אחכ פרצה המלחמה, שהיום מתגעגעים אליה ורוצים להחיות אותה מחדש, רק שממש לא בא לי לשבת במקלט שורץ הפרעושים שלנו, היתה גם שחורי... חיילי צהל נחשבו אז הילדים שלנו, היום הם רוצחים...

במשך הזמן קמו רשתות חברתיות חדשות שכרסמו בישרא. רבים העבירו את פעילותם לשם. ולמרות הכל ישרא חי וקיים. כי אין כמו ישרא. רק הטובים נשארים.

אני מפנה את הפוסט הזה לבלוג 5