הכל חדש ונוצץ

שלום לך אבא

רציתי לעדכן אותך במה שקורה, אבא, אבל שוב אני מתקשה בכך. אולי אתה יודע ורואה הכל ואפילו סולח, תמיד סלחת להן על הכל.

אמא כידוע עזבה את הבית, היא גרה אצל אחותי. היא כל הזמן בוכה לי שקשה לה. היא בוכה שאחותי עוזבת אותה לבד ואין לה מה ללבוש. את כל הרכוש המשותף שלכם היא שמה במחסן ואת המפתח זרקה לים. לא לא סתם המפתח אצל אחותי אבל החורף מגיע ואפילו שמיכה אין לה. אני תוהה למה הן איחסנו שמיכות ובגדי חורף במחסן. אמא רוצה לעבור לבית חדש עם מעלית והמעבר מתעכב. היא עשתה שם שיפוץ גדול אך השיפוצניקים עושים בעיות, הם רוצים עוד כסף ועד שלא יקבלו אותו הם לא ימשיכו את העבודה.

אתה יודע אבא, הן מחקו כל זכר לחיים ההם. בבית שגרת עד שהעבירו אותך לבית אבות הנוראי ההוא , גרים אנשים אחרים. הן מחקו אותך אבא. אמא בהתחלה מכרה את כל מה שהזכיר אותך. היא התפטרה מהמחשב, מהסטריאו, מהוידאו, אלה היו צעצועים שלך. המוזיקה שאהבת. היא גם מסרה בגדים שלך. לא את כולם. היא אמרה לי שכאשר היא תכנס לבית החדש היא רוצה להפטר מהכל. אפילו מהחולצה המשובצת שככ אהבת. היא אומרת שאלה הם חפצים של אדם מת וזה לא טוב להחזיק אותם. אמרתי לה שהם שלך, של בעלה. לא של איש זר שמת. של האיש שאיתו היא חיה כמעט 60 שנה... היא לא אהבה אותך אבא, אתה יודע את זה. נכון, זה תופס מקום ואף אחד לא צריך את זה. לפחות את החולצה המשובצת שתשמור. לא צריך להקים מוזיאון על שמך אבל שום דבר היא לא משאירה. שום דבר. אמרתי לה שתתן לי את החולצה המשובצת. אחרי הכל היית גם אבא שלי. לא רק בעלה. אם כי שכחנו את זה לפעמים. יש אצלי אפילו כלי בית של אמא שלה. את זה היא לא פחדה להשאיר.

אני נזכרת כאשר העבירו אותך לבית אבות החדר שלך נשאר ריק. בלעדיך. סוסון ידע לבטא את זה יותר טוב ממני. אמר שנורא להכנס לחדר הזה, עם כל הבגדים והחפצים שלך שלא תשתמש בהם יותר. אני חושבת שמאז לא נכנסו לחדר שלך ובעיקר אחרי שהלכת. כן, אז אין לך צעצועים, אין לך חדר, אין לך בית ואפילו לא תהיה יותר חולצה משובצת כחולה אחת שכה אהבת. היית לובש אותה בכל מקום. שנים על שנים. כשאמא ישבה בבית והסתכלה על תמונות בכל תמונה לבשת את החולצה המשובצת. לבשת אותה בטיול באירופה. אתה זוכר שנסעתם ביחד?.. וגם כאשר באתי לראות אותך לפני הנסיעה להולנד כאשר בישרו לי שאתה חולה סרטן לבשת אותה. זו היתה הפעם האחרונה שנראית טוב.

אני כועסת עליהן אבא. אני כל הזמן כועסת עליהן. על מה שהן עושות. אין להן שום רגש. הן קרות כמו קרח. רק כסף מעניין אותן ולדפוק את כל העולם ואשתו. גם אחותך כועסת שאמא עזבה את הבית עם כל הזכרונות. אפילו זיכרון אחד אמא לא רוצה להשאיר ממך. את החולצה המשובצת הכחולה.