הכל חדש ונוצץ

שבת הלכנו לאכול בפופולו. לא רצינו לצאת מהבית. מזג האוויר החורפי הזה לא עושה לנו טוב. ודווקא כשמרגישים את אותו דיכאון חורף חייבים לצאת.

התמקמנו לנו במקום טוב כשלפתע ניגשת אלינו, כמו בדיוק כמו לפני 3 שנים ס' אשתו של אחיו של האקס שלי. נקרא לה דודה של סוסון. יותר פשוט. חיבוקים נשיקות מה נשמע מה נשמע כרגע באנו גם אנחנו כרגע באנו. לאחד את השולחנות? שאל המלצר. לא לא ובעצם למה לא? הנה כאן סבא של סוסון והדוד של סוסון, אבל לא. לא באנו ביחד לא נשב ביחד וזה היה מוסכם על כולם. כמו לפני 3 שנים.

זה היה הדבר היחיד שהיה כמו לפני 3 שנים. הסבא כבר בן 90 או יותר. בקושי הולך בקושי מדבר. הנה סוסון אתה זוכר את סוסון? הנכד שלך. הוא לא הגיב. הוא נראה לגמרי מנותק מהעולם. והנה דפנה דפנה שהיתה האישה של הבן שלך, הוא הנהן בראשו. לא היה ברור אם הוא הבין מה הולך סביבו. מה איתו? שאלנו. הוא בסדר הם אמרו הוא צלול הוא זוכר, מאז שאשתו נפטרה הוא קצת אפטי, היו אז ככ הרבה ריצות איתה כמו נפילת מתח. הוא נעשה תשוש מהריצות האלה. ומה שלום אמא למה היא לא באה איתכם? היא גרה עכשיו אצל אחותי. אחותי דואגת לה. היא בסדר אבל היא הסתבכה קצת. רצתה לעבור דירה בינתיים משפצים שם אז אחותי לקחה אותה והיא כל הזמן בוכה. אין לה בית אין לה פינה אין לה בגדים ומתנהגים אליה לא יפה. חוץ מזה היא בסדר. חוץ מהרגל היא מתפקדת מצוין. ומה עם הילדים? התפזרו כבר. גדלו. הם כבר לא באים לחיפה. הבת שלנו קצינה, הבן עושה בגרויות, כא עושה מה שהוא רוצה...

כן, לא כמו לפני 3 שנים. אז היינו בהרכב מלא. אבא היה עוד חי, סבתא אנה היתה עוד חיה. אחותי וילדיה היו אז, וגם הילדים שלהם. לא זה לא אותו הדבר. גדלו. כולם גדלו. הצעירים בגרו, הבוגרים לא השתנו הרבה הזקנים הזדקנו או מתו. זה לא אותו דבר... האיש הזקן בא עם המטפלת שלו. ואני חשבתי. הנה אצלם זה נורמלי. אשתו נפטרה, הוא נשאר בבית, לא פרק את הבית, הוא לא הלך לבית אבות, אין לו בעיה להחזיק מטפלת בבית, לא השתוללו שם כמו אצלינו. לא חיפשו שם פתרונות יצירתיים. רק אצלינו הכל מטורף...

אכלנו, קמנו עמדנו ללכת שלום להתראות ופתאום הזקן פונה אלי בלחש כמתעורר לחיים: מה שלום אבא? אבא מת. הוא מת? מתי? אתה לא זוכר אני הייתי בלוויה - אמר בנו. הוא הנהן בראשו. ומה עם אבא שלך? - שאל את סוסון - אתה רואה אותו? - לא. הוא הנהן בראשו...