הכל חדש ונוצץ

אני אתן לך את ה 50,000 ויותר לא תקבלי ממני כלום.

טוב טוב אמא

ויותר את לא מדברת איתי על כסף. עכשיו גמרנו

גמרנו - אמרתי -יותר לא נריב על כסף

הבטחתי. לא קיימתי. גם היא הבטיחה. אפילו רשמה בצוואה. הכל חצי חצי. גם היא לא מקיימת

וכך המשכתי לבדוק

גוש חלקה בעיריה, 10 שח נסח טאבו ממינהל מקרקעי ישראל

וכך שחור על גבי לבן

גוש: 00000 חלקה: 000

חלקת משנה 76 שטח במר 88.86  חלק ברכוש המשותף 9/1234

קומה 00

בעלויות

אחות של דפנה (ת.ז. 000000000 ) בשלמות 00000/12/1

משכנתאות

בנק מזרחי טפחות בעמ (חברה  520000522 ) בשלמות 00000/12/2

דרגה: ראשונה ללא הגבלת סכום

כלומר כמו שאמרתי אחותי קנתה דירה(מי שילם?). אמא שלי תגור שם תשלם שכר דירה ואחותי תשלם עם זה את המשכנתא

כלומר אמא שלי קנתה לה עוד דירה. כבר דירה רביעית.

לא עצרתי בעצמי ואולי קצת חבל, או שלא

אמא מה שלומך? מתי את נכנסת לבית החדש? כבר חם לך? טוב לך? יש לך מה ללבוש?

היא כבר קנתה את הדירה? קיבלה משכנתא?

אני לא יודעת

מה את לא יודעת? הדירה רשומה על שם אחותי . אני לא מסכימה שתשלמי לה את המשכנתא.

אני משלמת שכר דירה

למי את משלמת?

לבעל הבית

בעל הבית זה אחותי. אני לא מסכימה שתשלמי לה

מה איכפת לך למי אני משלמת?

את נותנת כסף לאחותי ואני לא מסכימה לזה

מי את שלא תסכימי?

אני בת שלך. הבטחת חצי חצי את לא תקני לה 4 דירות. אני לא אסכים לזה. כמו שאחותי לא הסכימה שתתני לי את קלאבוטל ולא נתת לי כך אני לא מסכימה שתקני לה דירות ותשלמי לה את המשכנתא. למה כבר לא קנית את הדירה לעצמך?

היא התחילה לצרוח

אני לא אגור שם

אני אחזור לבית הישן (תחזרי תחזרי אני לא הוצאתי אותך משם)

אני אגור בבית אחר

את רוצה כסף ממני

אני לא אתן לך כלום נתתי לך 50000 שח והבטחת שלא תתעסקי עם זה יותר

נתת לי דמי שתיקה? את ה 50000 היית צריכה לתת לי לפני 10 שנים ולא עכשיו. אבל לא הפסקת עם הרמאויות שלך אז. מאז ועד היום אתן מרמות אותי שתיכן. אני לא יכולה לישון בשקט תמיד עם יד על הדופק ועין פקוחה. אני בחיים לא אשתוק לך על זה. את תתני לי חצי חצי כפי שהבטחת כל השנים. לפחות חצי חצי כי לה יש עוד רכוש מבעלה. את רמאית נוכלת

לא, לא רמיתי זה קרה ככה, חברה שלי המליצה לי לקנות כאן כי גם היא גרה כאן ואז היא הציעה שאחותך תקנה את הדירה ואז לא אשלם שכר דירה לאיש זר. אני עוד לא שילמתי לה, רק כשאכנס אשלם לה, בינתיים כל הצ'קים בידי

למה הם לא בבנק? מספיק עם הסיפורים. תחליטי או שאת לא משלמת לה שכר דירה או שאת משלמת לי חצי שכר דירה, או שאת רושמת את הדירה הזאת גם על שמי או על שמך או שאת נותנת לי את הדירה שעזבת אחרת אל תדברי איתי יותר עד יום מותך. לא תראי אותי יותר ולא את הילדים שלי. אם תריבי עם אחותי אל תבואי לבכות לי. אם אחותי תסע ותשאיר אותך לבד אל תבואי אלי .

את יודעת שאני בדיכאון את הורגת אותי

את הורגת את עצמך וגם אותי. ביי.

זה לא רק כסף. בהבטים אחרים גם אם אמא תגור בבית החדש אני לא יכולה להכנס לשם, לא אני ולא ילדי. הבית לא שייך לה. הוא של אחותי. היא בעלת הבית. אמא כבר לא אישה עצמאית. היא תהיה נתונה לגחמות של בעלת הבית שלה. היא נתונה בידיה. אחותי כך יכולה לשלוט בה באופן מלא. הילדים שלי אם יבואו לשם הם לא יבואו לבית של סבתא. הם יבואו לבית של אחותי. הם לא יוכלו להשאר שם כרצונם. הילדים שלה כן. היא יכולה להרכיב מכשירי האזנה בכל מקום. זה הרי בית שלה. זה לא רק כסף. זו גם שליטה בכולנו. אם אמא תמות כל הרכוש שלה יעבור לידי אחותי. כל הרכוש של הורי. זה לא רק עניין של שכר דירה, זה עניין של מהות. היא עזבה בית שלה ועברה לבית של אחותי.האם זה מה שאמא רוצה? האם אמא מודעת למה שהיא עשתה? גם אם לא נריב אני לא יכולה להיות שם.