הכל חדש ונוצץ

הימים הם ימי קדם. תחילת כיתה ט' בבצפר החדש.

המורה לספרות מבקשת שאקרא את שיעורי הבית. תשובה לאיזו שאלה.

אני מתחילה לקרוא מהמחברת. אלא שלא כתוב שם כלום.

אני מתחילה לגמגם. המורה מבקשת לראות את המחברת. המחברת ריקה.

תביאי לכאן את אמא היא רועמת בקולה

לא אמא. רק לא אמא. והזכרונות מהבצפר הקודם עולים בי. זה לא היה מזמן וכבר אכלתי אותה חזק. לא אמא רק לא אמא

אני חוזרת הביתה לא מספרת כלום.

למחרת בבוקר המורה חולה. איזה כיף, היא הזמינה את אמא ליום חמישי. רק שלא תחלים עד יום חמישי.

אם היא תחלים אני אתחיל לאכול חזיר. כן זה עונש. אני ילדה טובה אוכלת כשר שומרת מצוות במידה מסוימת לא מגיע לי מה שקרה לי בבצפר הקודם ולא מגיע לי שזה יקרה עוד פעם.

יום ראשון עובר המורה חולה

יום שני המורה חולה

יום שלישי הו תודה לאל המורה חולה שרק לא תחלים פליז פליז פליז

רביעי המורה חולה איזה יופי אבל מה יהיה מחר, בחמישי?

המורה באה

לא לא יתכן. מעכשיו אני אוכלת חזיר וכך היה

הבאת את אמא? שאלה המורה

לא! אמרתי ולא יספתי.

טוב, היא אמרה. וזה הכל.

אז אולי בכל זאת יש אלוהים אבל אני ממשיכה לאכול חזיר עד היום.