מיד כשנחתתי מארהב בבית הורי הזמנתי עובדת סוציאלית לבדוק את סוסון. באה אחות טיפת חלב בדקה אותו. אוכל לבד? מתלבש לבד? אם כן אז הכל בסדר איתו. ועדה רפואית של ביטוח לאומי נתנה אותן תוצאות. כן, פניתי לנכות כללית, היתה ועדה רפואית בפני סוללה של רופאים, הם לא מצאו שום דבר לא בסדר מלבד גמגום קל. הוא קיבל 5% נכות וזה הכל. שמחה וטובת לב הייתי וגם תמימה. הילד שלי לא נכה. הוא יצא מזה. איזה כיף לי הרי בדקו אותו מומחים וכולם החליטו פה אחד הכל בסדר עם הילד. אז למה הכל ככ לא בסדר.
כמה תמימה הייתי ....
לא קיבלנו שום סיוע מהביטוח הלאומי ושום סיוע בכלל. קופת מכבי למשל לא רצתה לבטח אותנו לפני חוק בריאות ממלכתי. קופח כללית ניאותה לבטח אותנו כי היינו מבוטחים לפני ארהב.... חוק ביטוח בריאות ממלכתי הציל אותנו. מזל. ואז מכבי התחילו לחזר אחרינו. נא באוזן. ביטוח לאומי עשה לי הרבה צרות. הם ידעו את המצב האמיתי של סוסון אבל החוק היבש איפשר להם להתעמר בנו.
רק לפני שנתיים סוסון הוכר פגוע ראש. הוא לא פגוע ראש מלפני שנתיים הוא פגוע ראש מלפני 22 שנה. ליבנת פוראן האגדית אומרת שאין קיצבאות רטרואקטיביות. מה היא שווה?