הכל חדש ונוצץ

חלפה עוד שנה. היום אתה בן 86. כאילו. שהרי נולדת לפני 86 שנה. יש משהו פילוסופי ביומולדת של אדם מת. שהרי תמיד זה יהיה היום בו נולדת לפני אך זה לא יהיה היום בו מלאו לך. לא , המוות שלך לא ככ פילוסופי. אתה מת ומתרחק. כן אתה היית ואינך עוד. אולי נשארת בליבנו ובזכרוננו אבל בתמונות לא יראו אותך יותר. גם לא יהיה שום דבר חדש לספר עליך. כן, פעם היה לי אבא כמו שהיתה לי סבתא, אפילו 2 סבתות ו2 סבים ואחד לא הכרתי. את אבא שלך. נו, פגשת אותו שם למעלה? אותם? מה שלומם?

שלומי? לא משהו. או שאתה למעלה ורואה ושותק או שאתה לא רואה כלום ולא שומע כלום וגם מה שאני כותבת פה זה כלום. מן הסתם אף אחד לא הוכיח שהמתים רואים שומעים אותנו מלמעלה ואפילו שומרים עלינו. איך שהוא עלי לא שמרת. כרגיל. אמא סיפרה שבאת לבקר אותה בחלום והיא שמעה את המוזיקה הכי יפה בעולם. אלי לא באת. לא מפתיע. כן, אבא אני עדיין לא יודעת איך להתייחס אליך. לפעמים אני מתגעגעת, לפעמים אני כועסת, לפעמים אני מרחמת עליך וכועסת על איך שהתייחסו אליך לפני מותך. ככה זה. לא השתנה. הכל באותו מינון. שום יחס לא מכסה על היחס האחר.

איך אני היום? לא יודעת. לא חושבת הרבה עליך באופן כללי. אני חושבת יותר על מי שנמצא. על עצמי, על הילדים, על שתי הגורגונות שהשארת אחריך וגם על אחותך שיכולה בשקט להיות גורגונה שלישית ובעלה. אני חושבת על האצבע שלי וכל מה שכרוך סביבה, הדירה שרציתי לקנות ולא קניתי, בגלל האצבע או שזה סתם תירוץ ואני סתם מפחדת לקנות דירה או לעבור או שיש עוד סיבות, אני חושבת על הגורגונות שלך איזה תרגיל עוקץ עשו לי. מה היית אומר על זה? בטח היית צורח עלי. אין לי אשליות. אני חושבת על הילדים שלי, על סוסון והצרות שהוא עושה לי על החייזר והצרות שהוא עושה לי. הוא עוד יותר חייזר מפעם ואני צריכה לאכול את כל זה. לא שהיית עוזר לי אבא. אני כבר מזמן לא יודעת איך היית מגיב למה שקורה לי. כללית לא טוב לי אבא אבל לך כבר מזמן לא היה איכפת. למעשה אתה נתת לגורגונות אור ירוק לשקר לי. הן ממשיכות. זה הכל. גם אתה שיקרת לי והסתרת ממני דברים וכשאמרתי משהו היית צורח.

טוב, אז הכיטוב להתייחס באופן שווה ל-3 הפאזות שלך למרות שהן לא שוות באורכן. רק לפני כמה ימים הזכרתי איך סחבת אותי על הגב, ואיך נתפס לך הגב ואיך היית בגבס. ואיך אמא צרחה עליך על הקונטסה ואיך בכלל היא התייחסה אליך. זה בעצם שווה בכל הפאזות. אמא אף פעם לא אהבה אותך או אותי. היא תמיד התייחסה אליך כמו אל nobody. זה שמביא את המשכורת הביתה, זה שמטפל בה בשיא המסירות, וזה שזורקים לאחר שימוש אם הוא לא מביא שום תועלת ורק הופך לנטל. אתי היו לך 3 פאזות. האבא הטוב האבא הרע והאבא המסכן חסר הישע. עם אחותי היו לך 2 פאזות האבא הרע והאבא הטוב. כשהיית טוב אלי היית רע אליה וכשהיית רע אלי היית טוב אליה. את הסיבה לשינוי הזה לקחת איתך אל הקבר.

כן, אז נזכרתי באבא הטוב עם המוזיקה הקלאסית, תיכף אביא עוד קטע חוויתי, באבא הרע שאני לא רוצה לזכור אבל לא יכולה לשכוח, ובאבא המסכן. לפחות אני התנגדתי למה שהן עשו לך הגורגונות, אבל אני יודעת ... הפסקת להעריך אותי, ונראה לפי החלום של אמא שאתה לא כועס שהיא הכניסה אותך לגיהינום בטרם מותך. אבל זה כבר מיסטיקה. 40 שנה היית אבא טוב, או קצת פחות. 20 שנה היית אבא רע ושנה אחת או פחות היית אבא מסכן ובעצם נראה לי שרק אני דאגתי לך באמת.... בעצם כל השנים דאגתי לך. גם זה משהו שלא השתנה כמו היחס של אמא. כשהיית אבא טוב כעסתי על אמא איך שהיא מתנהגת אליך, גם כשהיית רע כעסתי על אמא איך שהיא מתנהגת אליך למרות שאתה עושה את הכל כדי לרצות אותה, ובודאי כשהיא זרקה אותך לבית אבות הזה הגיהינום הזה. אני לא השתניתי, אמא לא השתנתה, רק אתה השתנית לי ואני לא סולחת לך על זה. אני כועסת על אמא על היחס שלה אליך. אתה לא כועס עליה וזה מכניס אותי קצת לבלבלות.

טוב אבא, אני לא אבוא לבקר אותך במקום שאתה מונח. שהן יבואו שתי אהובותיך. אני אתאמץ לשכוח את זה לרגע. ביי אבא. תיכף אשים קצת מוזיקה

ובכל זאת קשה לי להפנים את הדרך שבה הלכת מאיתנו. הדרך הכי קשה בעולם. לא זכית לשום רגע של חסד. לא היית איש נורא כל כך שהגיע לך למות ככה. אני עדיין לא מאמינה שככה הלכת. היית חי, עכשיו אתה מת. את דרכך בין החיים למוות אני מעדיפה להכחיש. זה לא באמת קרה לך אבא. נכון?

היצירה המדהימה הזאת מקרבת אותי אליך, אבא, זו אהבת חיי הראשונה. אולי מגיל 5. על זה גדלתי. זה היה החינוך שלך. אני שומעת אותה ומרגישה אותך. האם גם אתה שומע? רציתי להתחבר רק לקטע השני העצוב והמסעיר. אבל היצירה הזאת זה אתה. אתה ואני ביחד בימים טובים יותר. אתה ואני בשבתות על הכתפיים.