לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הכל חדש ונוצץ


אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה
Avatarכינוי:  היפהפיה הנרדמת@

בת: 71





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2013

נטושים במדבר


משום מה אני מוצאת איזו מקבילה בין התאונה של סוסון והסיפור עם האצבע שלי בכל שלב ושלב. להבדיל ובכל זאת

כרגע אם נשווה אני נמצאת במקום בו נפסקו הטיפולים

סוסון שוחרר ממכון השיקום

לי כרגע נותרו עוד 2 טיפולים בריפוי בעיסוק.

עזבנו את החממה של מכון השיקום. שם טיפלו בנו דאגו לנו עבדו בשבילינו עטפו אותנו פינקו אותנו עשו הכל בשבילינו

ואני מאז שהאצבע נשברה נמצאת כל הזמן תחת טיפול פעם בשבוע, פעמיים בשבוע אפילו יותר. כל השנה אני עסוקה עם זה. יש לי עיסוק מעניין אבל בכל זאת עיסוק. ושם מטפלים בי דואגים שאחלים שומעים את הקיטורים שלי. יש שם מישהו בשבילי.

עזבנו את מכון השיקום חזרנו הביתה נשארנו לבד. אף אחד לא מטפל בנו יותר וסוסון רחוק מהיעד, רחוק מקו הסיום ועכשיו אנחנו לבד ללא טיפול אובדי עיצות. לאן אנחנו הולכים? מה אנחנו עושים עכשיו. עד עכשיו היינו בחממה. כן כל יום טיפלו בנו. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק טיפול בדיבור, פסיכותרפיה, בית ספר, הידרותרפיה, ספורט. הכל היה שם וכולם היו שם בשבילינו כולל רופאים ועובדים סוציאליים. כן למה נדבר על המקצוע היו שם אנשים רופאים אחיות פיזיותרפיסטים מרפאה בעיסוק מטפלים בדיבור מורים פסיכולוגים כל אלה היו איתנו והיו שם בשבילינו, עודדו אותנו בשעות משבר, שמחו איתנו ברגעים טובים יותר שלא נדבר על הורים של ילדים אחרים, או אנשים אחרים שנמצאים במצב דומה, קבוצת תמיכה. גם הכינו אוכל בשבילינו וניקו בשבילינו, עשו הכל בשבילינו ועכשיו זה נגמר , אנחנו לבד לגורלינו, איש לא דואג לנו יותר, לאף אחד כבר לא איכפת. אין רופאים אין אחיות אין מטפלים אין קבוצת תמיכה אין כלום אנחנו לבד צריכים לדאוג לעצמנו ולא ממש יודעים איך לעשות את זה... זה במקרה הטוב.

ואני עוד מעט הולכת הביתה. עד עכשיו טיפלו בי דאגו לי צחקו איתי הקשיבו לי היו שם בשבילי, לא שזה עזר לאצבע אבל לתחושה הכללית זה עשה טוב ועכשיו אני הולכת הביתה. זה נגמר יותר לא ידאגו לי לא יצחקו אתי לא ידברו אתי.. אני מרגישה כמו ננטשת לבד במדבר. האצבע כואבת היד כואבת, שאלו אותי מה אני הולכת לעשות, אמרתי לנוח. כואב לי לנוח. יש עוד הרבה מה לעשות כדי לחזור למצב הקודם שאולי לא יחזור לעולם אבל אף אחד לא יהיה שם בשבילי. הייתי שמחה להפרד מכולם כשהכל בסדר אך לא כך הוא. אני נפרדת ושום דבר לא בסדר.

 

 

 

השיר הזה מזכיר לי את תקופת השיקום של סוסון בלי קשר לתוכנו

 

 

ונראה שהמכון לריפוי בעיסוק לא ככ ממהר להפרד ממני קריצה הטיפול של היום נדחה

נכתב על ידי היפהפיה הנרדמת@ , 7/11/2013 06:35   בקטגוריות התאונה, אצבע אלוהים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דפנה ב-8/11/2013 09:19



115,309
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , משפחתי וחיות אחרות , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להיפהפיה הנרדמת@ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על היפהפיה הנרדמת@ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)