אולי אני נוטה לשכוח את זה אבל ההורים כן עזרו לי כאשר הגעתי לכאן
כפי שהזכרתי לא אחת בהתחלה גרתי אצלם. בסהכ חודשיים אמנם אבל זה היה משמעותי
היה לי מאוד נוח ככה אבל דווקא אבא שלי לא ממש אהב את זה שמשפחה שלמה התיישבה אצלו בבית. אמא לא אמרה מילה
היה לי נוח. חזרתי לבית של אמא ואבא, נהניתי מכל השירותים, אוכל, נקיון, תשלומים, חברה, גם טיילנו לכל מיני מקומות
בינתיים יכולתי לסדר כל מיני דברים והם די תמכו בכך.
כעבור חודשיים נכנסתי לבית שאני גרה בו היום.
סוסון נרשם לבצפר ליד בית הורי והמשיך ללמוד שם.
אבא היה בא ומסיע אותו כל בוקר לבצפר.
חזרה מהבצפר הוא הלך לשם, אכל שם, שתה שם ורק מאוחר יותר הייתי באה לקחת אותו.
בנוסף מצאתי עבור סוסון טיפול לשיפור הבנת הנקרא. אבא היה מסיע אותו לשם מחזיר אותו משם ופעמים רבות היה מביא לשם קטע של שיעורי בית במקום החומר של המכון הזה. במכון לא ככ אהבו את זה אבל נראה שאבא צדק בעניין. נראה לי שההורים גם שילמו את המכון הזה כי לא היה לי כסף. אני לא בטוחה.
אבא היה גם מסיע את סוסון לשיעורי שחיה בטכניון.
אני חושבת שאחותי לא אהבה את כל זה. היא לא דיברה הרבה אך היא נמנעה ממני
היו לה 2 ילדים קטנים ונראה שדי הרגיז אותה שההורים מתרכזים בי ובסוסון....
...כל זה חלף. תחילה אבא הפסיק להסיע את סוסון למכון, אני הסעתי אותו ובסוף הוא הפסיק ללכת לשם אני לא זוכרת למה
אחכ העברתי אותו ללמוד כאן. היו הרבה מריבות בקשר לסוסון ולהורים. כך חשבתי לסיים את עניין המריבות ההן
וכאשר אחותי ילדה את בתה שכחו שאני קיימת....
זה לא שלא עזרו לי אם כן... פשוט הפסיקו לעזור לי והתחילו לעזור לה.... זה לא ככ פשוט למעשה איבדתי אותם. איבדתי הרבה דברים כשהבת של נולדה...
אם הם אומרים עזרנו לך זה נכון. הם באמת עזרו לי.
אבל כאשר היא נולדה הם אפילו לא באו לבקר כאן. זהו היא השתלטה עליהם כליל... ועדיין הייתי זקוקה לעזרה . המון עזרה אבל זהו. זה נגמר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@