את זה אומר הבעל שלי לשעבר שחזר עכשיו מטיול בתאילנד.
אני לא יודעת איך להתיחס לדבריו. באופן כללי זה מפיל אותי לקרשים.
הוא דואג לי. אני יודעת. אני חושבת.
הוא גם יודע משהו. אחרי הכל הוא דוקטור לביוכימיה.
אבל אני שואלת את עצמי : אני באמת לא עושה מספיק?
למעשה הוא ראה אותי יום או יומיים אחרי האירוע. עוד לפני שהיה כאן חורף
הוא אמר אז את אותם הדברים: את חייבת להתעמל, חייבת חדר כושר , חייבת לשחות.
הוא אפילו עשה לי מנוי בקאונטרי קלאב המקומי
אבל אני לא התאמנתי 3 פעמים בשבוע. אולי פעם אחת גם זה בקושי.
לא הלכתי לשחות. היה חורף היה קר היה מדכא והמחשבה על כושר 3 פעמים בשבוע היתה עוד יותר מדכאת.
אני שונאת חדר כושר, אני שונאת בריכה בחורף, אני גם שונאת שמכריחים אותי.
תראו, המצב שלי לא מזהיר. אבל אמירות כאלה מורידות אותי לקרשים לגמרי
אני לא יודעת אם עשיתי מספיק. אבל עשיתי משהו
אני לא יודעת אם אשאר ככה. אני חושבת שכן
רק במקום ללכת לחדר כושר בא לי פשוט להשאר במיטה ולא לצאת ממנה לעולם.
גם חודש אחרי האירוע נכנסתי למצב דומה. אולי בגלל זה
פשוט לא יכולתי. לא יכולתי. אפילו לא היה לי איך להגיע לחדר כושר
אני עם אירוע מוחי צריכה להגיע לחדר כושר בתחבורה ציבורית ולשחות בקור הזה.
זה פשוט לא הלך...
....נו טוב אז אני אשאר כבר ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@