הכל חדש ונוצץ

התקשרתי לדוד לברר איך הועברה הדירה לאבא. האם אבא קנה אותה ממנו או קבל אותה במתנה. הדוד היה עצבני. מה את מתקשרת אלי בקשר לדירה שלא שייכת לי כבר מזמן. מה איכפת  לי ממנה. את יודעת מה אל תהיי אתי בקשר. לא את ולא אחותך. לא מעוניין.

אוקיי. אז איך אבא קיבל את הדירה שאלתי.

אני נתתי לו אותה והוא נתן אותה לך. אני נותן לכן כסף ואין לי מכם כלום.

לא עניתי לו. לא היה טעם. אינני יודעת מה גרם לו להתנהג כך ואני לא חוקרת. גם ככה הקשר ביננו לא היה משהו. אולי אחותי אמרה לו משהו. בהחלט סביר, אולי הוא התעצבן שמכרתי את הדירה, אולי התעצבן מכך שבאחד המסמכים היה כתוב שהדודה מתה ולא כך הוא, ואחותי סיפרה שהדודה אושפזה אחרי איזו שיחה בינינו ולא כך היה. מי יודע. נשאיר את זה ככה.

הבן הצעיר רצה לברך אותו ליום הולדתו. אמרתי תעזוב. הוא לא עזב ושמע את אותן מילים: אני לא רוצה להיות בקשר איתכם. עם אף אחד מכם. 

טוב, אז לא. לא צריך. 

אני כמעט בטוחה שאחותי אמרה לו משהו. היא הרי המציאה איזה סיפור.

רק חשבתי שיכולתי לספר את סיפור העברת הדירה בלי להתקשר אליו. לספר לעוד שהתקשרתי בלי להתקשר באמת הרי הוא לא בדק אם השיחה התקיימה באמת.

לא נעים לא נורא