איך אתחיל את זה?
שוב תזכורת מהעבר. זה טוב שיש תזכורות מהעבר
והפעם בעלי לשעבר.
היום המצב ביננו הוא די טוב אבל הבן שלי וחברתו מזכירים לי נשכחות
אני די מקטרת על זה שאני גרושה וחושבת שאילו הייתי מתאמצת קצת אולי הייתי עדיין נשואה באושר ועושר
ואז הבזק אחד טרף את כל הקלפים:
בעלי לא היה הולך אתי לשום מקום.
אני זוכרת שהתחננתי שיבוא. אבל בסוף תמיד הלכתי לבד.
זה לא זוגיות.
הייתי הולכת לבד לבריכה, הייתי הולכת לבד לחברים שלי, לריקודי עם, בסוף גם הלכתי לבד לטיולים באמריקה.
אם אלה היו חברים שלו תמיד באתי. אם אלה היו חברים שלי אף פעם הוא לא היה בא.
אם הוא היה מוזמן למסיבה תמיד באתי. אם אני הייתי מוזמנת הוא אף פעם לא בא.
למשפחה שלו תמיד באתי. למשפחה שלי - תלוי.
הרבה הבזקים יש לי עליו בעירבוביה. חבל צריך לסדר אותם......
אני זוכרת שרציתי ללכת לאיזה מקום, אני חושבת אילת והוא לא רצה, וצעקתי על זה שאני תמיד לבד ובשביל מה בכלל אני נשואה אם זה כך
אני זוכרת שסוף סוף שכנעתי אותו לבוא לחברים מהעבודה בארהב, שיחקנו משחקי חברה והוא ישב מאחור. אחת הבחורות אמרה שדבר כזה היא עוד לא ראתה
אני הלכתי למסיבות שסבלתי בהן. כולן היו שם בהריון או עם ילד. אני לא. ובכל זאת באתי.
ולמה נזכרתי בכל זה? נדמה לי שגם הבן שלי מסתובב לבד אם אלה העניינים שלו. אבל רק נדמה לי.