הכל חדש ונוצץ

כשבני עבר למבשרת הוא לקח לעצמו חתולה.

לא את אלה שבבית, אחרת, גורה קטנה בצבע אפור מיוחד.

איזה חתולה יפה - חשבתי לעצמי

אבל שמתי לב שיש לה בעיה עם עין. אולי זו בעיה בתמונה - חשבתי לעצמי.

לא, זו לא בעיה בתמונה. באמת חסרה לה עין. אוי - חשבתי לעצמי. למה מכל חתולות הרחוב המצויות הוא לוקח חתולה שתומת עין. ונפלו פני. אני בחיים לא הייתי לוקחת חתולה שתומת עין. לא שבעבר היה לי חתול פגוע בזנב. אבל למה לכל הרוחות הוא לקח חתולה שתומת עין

יש לו אח נכה אמא נכה חברה נכה (חסרות לה אצבעות ביד וברגל ושריר ביד) ועכשיו חתולה נכה...

מה יש לו עם הנכים.

אולי הוא התרגל לחיות אתם.

הגישה שלו לנכים שונה משלי. בערך כמו השוני בין שמאל לימין. הוא רחמן בן רחמן ( לא בן רחמן, רק לצורך הביטוי, הוא הרי בן שלי). הוא מרחם על כל דבר. על חיות במצוקה, על הסורים, על מפגרים הוא אמר בילדותו איזה מסכנים בשעה שאני הסטתי עיני מהם וגרם לי להרגיש אחרת. אפילו קצת לא נוח. אני לא מרחמת על נכים. בשבילי נכות היא אסון. אני יותר מרחמת על מי שגדל איתם או מטפל בהם. אם אפשר להתעלם אני מתעלמת. גם מהנכות שלי. אעשה כל דבר נורמלי ככל האפשר. גם מהנכות של סוסון התעלמתי ועודני מתעלמת. בשבילי הוא בחור רגיל שקצת התקלקל וצריך לתקן. אני לא יודעת מה יותר טוב. לכאורה אני אכזרית יותר אבל מבחינה פרקטית יש אצלי תוצאות. אני גם לא אלך לאסוף נכים סתם. אני לא אבחר בנכה כדרך חיים. נפלו עלי נכויות אך הייתי מוותרת עליהן בשמחה. הוא במודע בחר בנכים. גם כשעזב את הבית...

אולי הוא באמת התרגל לחיות איתם. אמנם הוא עזב אותנו אך אסף לעצמו נכים חדשים...