הכל חדש ונוצץ

זה שבוע שאני לגמרי לבד

סוסון נסע לארהב, חייזרון נמצא ברחובות וממעט לחזור הביתה

לא כיף. בכלל לא כיף

זה הזמן לשאול מה עושים איך מפיגים את הבדידות. מה עושות אימהות נורמליות שכל ילדיה עזבו את הבית. איך הן מסתדרות. נכון. רוב הנשים הן נשואות כך שהילדים עוזבים את הבית הן נשארות עם הבעל. לי אין בעל וכרגע אין לי ילדים ואין כלום. גם בני משפחה אחרים אין. מה עם חברות? אז גם זה חלש. כלומר אין לי אף חברת נפש כזאת שאיתה אני מדברת ומספרת הולכת לשתות קפה. אין לי עם מי לשתף כלום. אפילו את המשפט עברתי לבד. בשמחה אני לבד בעצב אני לבד... מעיק

אני יודעת שאפשר לשנות את המצב הזה. השאלה רק אם יש כוח וסבלנות. אני חברה בהרבה קבוצות ומכירה אנשים מכל מהלך חיי. יש כמה חברי ילדות שאני פוגשת לפעמים, שואלים מתי קפה שלעולם לא יוצא. יש לי את המקהלה, אך שום פעילות מעבר לפעילויות המקהלה לא קורית. יש לי את נאמן. אני מיודדת יותר עם נשות החוסים מאשר עם החוסים עצמם. אבל שוב בבית אני לבד. איש לא בא איש לא מתקשר. עצוב קצת. אני יודעת שחברויות נוצרות. איכ שהו אצלי זה מתפספס...