הכל חדש ונוצץ

לפני כמה חודשים הייתי בהופעה של מירי אלוני.

היא שרה את שיר לשלום. בין השאר.

השיר הזה מעורר הרבה אמוציות מאז ומתמיד וגם עכשיו עורר בי הרהורים שונים:

לא רוצה לשיר שיר לשלום. זה שיר תחנונים. שלום שלום ואין שלום. די. נמאס. 

ואז מאחורי מירי התפרסמה תמונה עם דגל פלסטין

וחשבתי לרגע שבעצם בזמן השיר פורסם לא היה דגל פלסטין, ובכלל לא היתה פלסטין. היתה הגדה המערבית והיא היתה בידינו. לאן הגענו

אבל היינו במצב מלחמה עם מצרים, ירדן, סוריה והיום... יש שלום עם מצרים. יש שלום עם ירדן. סוריה כבר לא קיימת. יש שלום אז על מה שרים בכלל. מה התחנונים. יש שלום. גמרנו. נכון. זה לא מושלם.. עדיין יש סכסוך נקודתי בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון, עם האיראנים בסוריה, אף אחד מהם לא מהווה איום ממשי עלינו.  כולם מוחלשים.. יש בעיקר סכסוך פנימי בתוכינו.. בין שמאל לימין, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים. אנחנו אוכלים אחד את השני. אבל את השלום מהשיר השגנו כבר מזמן...