הכל חדש ונוצץ

אם לא נגמר הפסח צצה בעיה חדשה. נוסעים לחול. המקהלה של ההוא נוסעת לחול. ואני? כבר היינו בחול וזה היה קטסטרופה. הוא כבר הבטיח שזה יהיה אותו הדבר. הוא מפריד בין חיים אישיים ומוזיקה. אני לא. אז למה בכלל אני מעוררת את זה. לא נוסעים וזהו. הרי פעם שלישית תהיה לי עוגמת נפש ולא אוכל לספר שלא ידעתי. אני לא יודעת מאיזה כיון תגיע עוגמת הנפש אך היא תגיע. מה אני עושה איתו בכלל?  נחלשתי. אני מתנהגת כמו אישה  מוכה. גם עם אחותי התנהגתי כמו אישה מוכה. גם עם הבן הצעיר אני מתנהגת כמו אישה מוכה. וצריך להפסיק עם זה. 

אז הוא שאל ועניתי לא יודעת. לא יודעת זו לא תשובה. צריך להגיד לא אלא אם הוא מבטיח שיהיה בסדר. הוא אפילו לא הבטיח. הוא לא התנצל לא שום דבר. אני לא רוצה להיות לבד ואני נהנית מהמחוות שלו אבל מספיק. די. אני לא נוסעת. נכון חברה שלי רוצה לנסוע. אז מה? היא תסתדר בלעדי. היא ייצור חזק ועצמאי. אולי אני אפילו יכולה להעזר בה כדי לצאת מהפלונטר הרגשי בו אני נמצאת.