הכל חדש ונוצץ

או בוקר טוב. חודש חדש. פברואר הוא מלא תקווה. אם ינואר זה חודש הדיכאון פברואר הוא חודש התקווה. מרץ שוב דיכאון כי אמנם הימים ארוכים יותר אבל עד שיהיה חם ארוכה הדרך. אפריל קומסי קומסה אבל מאי יוני יולי אוגוסט זה בסדר. ספטמבר שוב דכאון אוקטובר נובמבר מתרגלים דצמבר שמח...  טוב נכנסתי לחודש התקווה. מקווה שיהיה באמת יותר טוב כי עד עכשיו לפחות מאוקטובר היה גרוע מאוד. על פניו לא נראה ככה אבל מקווים. 

אני עכשיו במיטה. נמצאת בשעת המחשבות והן לא טובות. קר הבוקר. דווקא אצלי בבית חם ובמיטה עוד יותר. זה לא מובן מאליו ועלי לברך שאני לא מתה מקור. פעם מתתי. לפני שהיו מזגנים. אני רואה דפים של נוסטלגיה. איך אנשים מתגעגעים לימים עברו. גם לקור? ראיתי תמונה של תחנת מוניות ברח׳ שפירא. מתגעגעים? אני לא. הייתי נוסעת כל בוקר לבצפר דרך הדר. כן. גם אז היה לי רע אבל אחרת. לכל תקופה יש את הרע שלה. לכל תקופה יש את הטוב שלה. עכשיו רע ותמיד היה רע. זוכרת את אחותי? זוכרת את עירוני ג עירוני ד אז עכשיו גם כן רע. זה יעבור. זוכרת כשע׳ הלך? חשבתי שסוף העולם הגיע. אז לא. היו לי מאז כמה פרשיות לא מספקות. ע׳ עכשיו מאושפז בבית חולים עם אירוע מוחי. גם האקס עבר ניתוח. אז אני צריכה להודות שאני במצב טוב מהם. לא אידאלי אבל לא הכי גרוע. בכז עברתי אירוע מוחי ואני על הרגלים. גם אצלו לא ככ שמח. אחותו נפטרה אין לו אוטו. אין לו כסף. נוסע ברכבת לבת גלים. סגרו לו את המועדון סגרו לו את המקהלות מה שהוא הגדיר כנס. הוא מנסה לצאת מזה. הוא בסוף ניתק. לא אני. חבל שלא אני. אני לא מסוגלת. יכולתי 1000 פעם לומר משהו ולא אמרתי. אתמול רציתי לשלוח לו שיר של חוה אלברשטיין. נכתב ע״י רחל. לא שלחתי. זה יגלה פרט שאני לא רוצה שתדעו. על כל פנים אני יכולה להודות על עוד משהו. יצאתי מזה בזול. יכולתי לצאת הרבה יותר גרוע. במילים אלה אסיים.