הכל חדש ונוצץ

ראש 3 הוא אבא שלי. (הקדוש המעונה)

לפני כמה ימים הוא חגג יומולדת. הוא איש לא צעיר בכלל. לא רציתי לבוא אבל באתי. לא היה לי שום תירוץ לא לבוא. ההיא לא היתה שם. אני הוזמנתי לארוחת צהריים היא הוזמנה לארוחת ערב, לא היה לי אוכל בבית...

באתי עם פרחים אבל כעסו עלי כי באתי מאוחר ולא אמרתי מזל טוב ולא נתתי נשיקה ברגע שנכנסתי. פרחים זה לא טוב?

איך הגעתי למצב שאני לא רוצה לחגוג את יום הולדתו של אבי הזקן?

טוב, מכל הסיפורים כאן זה די ברור שלא ארצה לבוא.

לא תמיד זה היה ככה.

התחלתי את חיי דווקא כילדה של אבא. ואם אני נזכרת בימים ההם אני מעלה חיוך.

תמיד חכיתי שאבא יחזור מהעבודה ויצייר לי ציור, שתגיע השבת והוא יהיה בבית ויניף אותי על הכתפיים ושנשמע ביחד מוזיקה קלאסית. כן אהבנו מוזיקה קלאסית. אמא תמיד היתה מכבה לו את הרדיו אך כשאבא ואני שמענו מוזיקה היא היתה סובלת בשקט.

כמעט כל שבת הוא ואני היינו הולכים לסבתא - אמא שלו. הסבתא הכי מופלאה בעולם. וגם לדודים. אלה שהיום נמצאים בגרמניה.

כשגדלתי קצת הוא עזר לי להכין שיעורים. היתה לו את כל הסבלנות לכך אחרי שחזר מהעבודה. אמא לעומת זאת לא ישבה אתי מעולם ואם זה קרה פעם אחת זה נגמר בצעקות.

כשאחותי ואני רבנו אמא תמיד נתנה לי מכות. הוא אף פם לא התערב אז היא רבה איתו.

...עד שחזרתי מארה"ב הייתי הילדה של אבא... ואז משהו קרה. מה קרה לא אדע לעולם.

המילים הראשונות ששמעתי כאן היו: אם אבא היה מרביץ לך בילדות כמוני היית בנאדם. מילים של אמא. ובאמת הוא התחיל לצרוח עלי כמוה ואני כבר בת 39 לא תינוקת. לא כזאת שתהיה מוכנה לסבול צעקות מאמאבא. בשביל להרביץ אני כבר גדולה.

כשהתחיל הסכסוך עם אחותי הוא תמך בה לאורך כל הדרך.

למה אבא?

למה בגדת בי?

למה היית לחלק מהמפלצת?

למה הפכת להיות ראש 3 של cerberus ?