אתמול חגגו לבנצעיר שלה יומולדת.
זה היומולדת הראשון או השני שהיא חוגגת בלעדינו.
ומה עם ההורים? הם לא שואלים למה? איפה אנחנו? הרי תמיד באנו...
לא. הם לא שואלים . הם יודעים. והם שותקים.
הם יודעים שהיא הגישה נגדי תלונה במשטרה ותבעה בבית המשפט והם שותקים.
מצד אחד זה טוב. הם לא צורחים עלי על כי פרסמתי אותה. לא צורחים, לא ברוגז וכו, אתם כבר מכירים... עדיף כך...לא מתערבים.
מצד שני אפפעם המשפחה לא ערבה את המשטרה או את בית המשפט. גם אם היו סיבות טובות לכך. זה היה טבו. היא למשל השכירה את הדירה של הדודים בגרמניה, שעמדה ריקה שנים רבות, ללא ידיעתם ושלשלה את הכסף לכיסה. כשנודע להם הם רתחו מזעם, אמא צרחה עליהם, הם לא עשו דבר והיום הם רק זוכרים לה את זה. מה הם עושים עם הזכרון הזה? כלום. אם היא מבקשת כסף לממן עו"ד נגדי הם נותנים לה.
כשההורים שומעים משטרה, בית משפט הם מקבלים פריחה.
אבל כשהיא הולכת למשטרה זה בסדר. הכל מותר לה.
לי אסור לדבר אליה לא יפה כמו כאן.
לה מותר הכל.
זו לא הפעם הראשונה שהם יודעים ושותקים.
על כך בפוסט אחר.