הכל חדש ונוצץ

את הגורילה פגשתי בסיום קורס משצים של הבן.

נהגתי לרקוד עם הגורילה. הוא רקדן מעולה ואיש חביב אך יש לו פרצוף של גורילה.

כן היה היה פעם. היו ימים.

רקדנו יחד בחוג לריקודי עם. כשחוג לריקודי עם היה חוג לריקודי עם ולא בית זונות.

אחרי החוג היו ריקודי שנות השישים. ואלס היה הריקוד החביב עלי ואת זה רקדתי אתו.

אני נזכרת איך ערב אחד מתנגנת לה הדנובה הכחולה ואני אתו רוקדת והכל מסתובב יחד אתי , כי ככה זה בוואלס מסתובבים ומסתובבים כמו כדור הארץ סביב צירו וסביב כל האולם והראש גם כן מסתובב; ואני מסתובבת ומסתובבת ולא חשה שאנחנו מסתובבים לבד. כולם כבר הפסיקו לא החזיקו מעמד ואנחנו ממשיכים ולפתע אני שומעת מחיאות כפיים.....הרגשתי כמו נסיכה מהאגדות..

כן אני הייתי המלכה הבלתי מוכתרת בחוגים האלה והיא באה אתי. סחבתי אותה לשם. היא הכירה שם את כל בני הזוג שלה.

מה שלום אחותך? הוא שואל אותי.

כן תמיד כשאני פוגשת מישהו מהעבר שואלים אותי את השאלה המעצבנת הזאת. אני מניפה יד בביטול.

אבל אתן אחיות וחברות טובות

היינו חברות. זה נגמר.

אני רואה אותה לפעמים בריקודים. הוא אומר לי.

ממתי היא רוקדת שוב? הרי היא אמרה שריקודי עם זה איכסה

כבר הרבה זמן.

גררררררררררררררר