הכל חדש ונוצץ

היום לפני 14 שנה חזרתי מארה"ב

אתמול רציתי לברוח לשם חזרה.

בוקר רגיל היה אתמול. קמתי , שתיתי את קפה הבוקר המסורתי, קראתי את עיתון הבוקר וכולי לבושה כותונת, ולפתע בום בום בום. לא זה לא זיקוקים, גם לא בום על קולי. הקטיושות הגיעו אלינו. הערתי את הילדים ורצנו למטה. למקלט. מסתבר שיש לנו מקלט לא רע אך הוא מלא חולדות ג'וקים וכל מיני דברים שאפאחד לא צריך רק שבמקום לזרוק את זה לפח הזבל השאירו את זה שם.

במטח הזה נהרגו 8 אנשים. חפים מפשע כמובן.

עד הצהרים היו עוד 2 אזעקות, ירדנו למקלט. שמתי לב שאני המטורפת היחידה שרצה למקלט. אז מה.

אוירה של כיאוס.

אני רוצה להסתלק מכאן. לקחת את הרכב ולנסוע דרומה...

לנתבג

ולטוס מכאן אני לא יודעת לאן. לאמריקה?

נזכרתי שבמלחמת המפרץ טסתי לאמריקה

כשנגמרה המלחמה הכל חזר לקדמותו.

רק הבן שלי נפגע בתאונה. באמריקה.

לא לא אני לא בורחת.

אני נשארת כאן, לא בורחת לשומקום.

בערב מתקשר ה-x מארה"ב שואל מה נשמע מה קורה

בלאגן אני אומרת לו. רוצה שסוסון יבוא אליך?

כן כן הוא צריך לסדר ויזה

ואני צריכה לסדר דרכון

את גם רוצה לבוא? אין לך מה לעשות פה...