הכל חדש ונוצץ

הייתי בת 4 כשהיא נולדה

ומאז הפסקתי להיות ילדה

פתאום קראו לי הגדולה ולה קראו הקטנה.

פתאום קיבלתי תפקיד. חובות ומטלות

הייתי בייבי סיטר שלה כאשר הם יצאו לבלות.

הייתי שומרת עליה שלא יתנו לה מכות

אבל תמיד הם באו אלי בטענות

לא אחת הם לקחו אותי לשיחות.

את ילדה גדולה. את צריכה לוותר

את לא ילדה נבונה ילדה נבונה מוותרת

ילדה נבונה עוזרת

ואת לא עושה כלום בבית.

את לא שוטפת כלים

את לא שוטפת רצפה

את גם לא עושה כביסה

את גם לא מבשלת, את הכל אני עושה.

את רואה את הבת של השכנה?

היא לא כמוך. היא ילדה נבונה.

ואני בושה ונכלמת. כן אני ילדה רעה.

ילדה רע כמו שסבתא קראה לי. אמא שלה.

השבוע הקרינו בטלוויזיה את סופר נאני. אותה אישה גדולה ומכוערת שבאה לסדר למשפחות תועות את החיים. אותי תפסה ההתיחסות לבן הבכור. האמא התעלמה ממנו. והוא זעק לתשומת לב. האמא רק ידעה לומר שיש לה קצר איתו. ואז באה סופר נאני ואמרה: הוא בן בכור. יש לו חובות של בן בכור אבל איפה הזכויות? האם שיתפה פעולה. נתנה לילד יותר צומי הכינה איתו שיעורים והוא גם הלך לישון יותר מאוחר כי הוא הבן הבכור. עיני הילד קרנו מאושר....

כן סופר נאני

אולי תבואי גם אלינו?

נכון שכבר גדלנו אבל שום דבר לא השתנה

אני הגדולה היא הקטנה

לי יש רק חובות לה יש רק זכויות.

ולך אמא יקרה, זה עדיין לא מאוחר. את יכולה עוד לתקן.

אני הבכורה יש לי זכויות.

לא מכרתי בכורתי בנזיד עדשים.

את גזלת אותה ממני.

החזירי לי אותה בבקשה