הכל חדש ונוצץ

הקורמורן אינו נמנה עם העופות החביבים עלי. לא אטרקטיבי. אך המליצו לי לצפות בו.

שטויות לא המליצו לי לצפות בו. פשוט שלחו אותי לארוחה אצל אמא. אני רק צריכה להענות לזה לצפות בהתנהגותה ולא להתרגז ממנה. וכדי להמחיש מה אני צריכה  לעשות אמרו לי: תדמי שהיא קורמורן. את מתרגזת ממנו? לא.

ובכן באתי לאמא לארוחת צהרים של שבת.

את פני קידמו עם מוזיקה קלאסית, קונצרט לכינור של מנדלסון. אמא התחילה לאהוב קלאסי. (אבא ניצח)

ארוחה - דג אדום, צולנט, סלאט, מרק אפונה, כוס תה עם עוגת קרמשניט.

שיחות על דא ועל הא, דברים לא חשובים, קצת על מוזיקה קלאסית. ברקע 4 העונות של ויואלדי כבקשתי.

אמא מתחילה לטפטף על הסכסוך

- הבת הקטנה שלה מאוד אוהבת את החייזרון

- אי אפשר להפגש בגלל הצווים

- הבן הצעיר שלה כבר גדול. הוא רוצה להפגש עם החייזרון.

- אי אפשר להפגש בגלל הצווים.

הארוחה מסתיימת, גם 4 העונות אחרי שכולם התענגו על החלק השני של החורף, פרט לחייזרון שהסתגר בחדר עם הגיטרה החדשה שלו.

עוברות לחדר אחר, אמא ואני, מוצף שמש והברזים נפתחים

"אחותך לא מספרת לי לאן היא הולכת בליל הסדר כדי שאת לא תוציאי את זה ממני. מספיק היה עם המלחמה. אולי היא עושה משהו עם ימימה"

"מה הן חברות? אחרי מה שקרה במלחמה ?"

"מה שקרה במלחמה זו לא סיבה להפסיק את החברות. הן חברות מילדות."

"כן גם אנחנו היינו חברות והפסקנו"

"לא הייתן צריכות להפסיק את החברות. למה הפסקתן? מה היא עשתה לך" (התממות מעצבנת. לא להתרגז!)

"כל הסיפור הזה עם העבודה "

"זו לא סיבה להפסיק חברות"

"זו כן סיבה. וזה לא הדבר היחידי שהיה"

"מה עוד היה?"
לא עניתי. די! אצלה אפשר להתחיל שוב ושוב לטחון את כל ההיסטוריה ולא נגיע עם זה לשום מסקנה או שום פתרון. והיא ממשיכה

"מעולם לא נתתי לה יותר כסף מאשר לך. את מנחשת"

"אני מנחשת כי את לא מספרת לי את האמת"

"אני מספרת את האמת"

אוקיי . כך נוהג הקורמורן.

ומה אומר על זה המומחה? הביולוג? מומחה להתנהגות בע"ח?

היא מאשימה, כך היא יוצאת מאחריות. היא לא לוקחת אחריות על מעשיה. יש לה מטרה ליצור משפחה מושלמת על פי התסריטים שלה למשפחה מושלמת, וזה לא מצליח לה. היא נוקטת בהכחשות והאשמות וכך רק מתרחקת מהגשמת מטרותיה.

השתדלתי לא להתרגז ולא הצלחתי. היא מאשימה אותי. בפיטורים, בהפסקת החברות, במה שקרה במלחמה, בעצם בכל דבר. אני נזכרת בזה ,בזה ובזה.

היא מזמינה אותי לחגוג את ליל הסדר. היא אומרת שאם לא אבוא היא תזמין את אחותי. כאשר אני נזכרת בדברים האלו אני שואלת איך אני יכולה בכלל לבוא אליה? וכשאני רואה איך היא טוחנת לי במוח את כל מה שקרה לפי התרגום שלה אני יודעת שזה מה שהולך לקרות. ממש לא בא לי לבוא. מה אני עושה? אני לא מאמינה שהיא תזמין את אחותי. אני מאמינה שהם ישארו לבד אם לא אבוא. אבל זו רק אמונה. מה אני עושה?