אני שוב בבית. בעסה. למה זה צריך להגמר? אבל לפחות יש לי את המחשב שלי בפינה שלי עם כוס הקפה שלי בלי רעש מסביב. מחפשת מילים. כאילו בשביל מה אני בכלל צריכה לכתוב. לא עדכנתי שבוע כמעט ונשארתי בחיים. כולם נשארו.
אז איך היה? מה אני אגיד. היו רגעים טובים היו רגעים פחות. עכשיו ראיתי כתבה על עקבה בטלוויזיה. רציתי להגיע לשם, היו לנו דרכונים אבל לא . לא הגענו. לא הסתדרנו עם הזמן. היינו שבוע ולא הסתדרנו עם הזמן. אחד רוצה כל הזמן לישון שני בכלל לא רוצה לנסוע כי הוא לא יודע מה יש שם. אני לא יודעת מה ללבוש, עכשיו אני אוכלת את הלב. אין דבר בהילטון טאבה כן היינו. אפילו חזרתי משם עם כסף. המצרים מהזה מסבירי פנים. רק שנבוא. פעם הם היו עושים מסע כומתה בדרך מהמסוף למלון. עכשיו הם רק מתים שנבוא. המלון עצמו שופץ אחרי הפיגוע ולא מזכיר את עצמו. מוטב. בזמנו כשביקרתי שם ראיתי את אביה סונסטה. הם עוד שאלו אותי איך זה יותר נחמד שהישראלים שם או המצרים שם. נו, לאיזו תשובה הם ציפו? היה ממש לא נעים....נזכרתי איך הייתי בזמנו יושבת בלובי של אביה סונסטה, שותה שם קפה...היו זמנים היו זמנים. ככ הרבה דברים השתנו מאז... את אביה סונסטה חיברו עם רפי נלסון והרי לכם הילטון טאבה...
טוב אני עייפה. חיפה אילת זה לא סיפור רק שפתאום התחלתי לפחד מטיסות השד יודע למה. שעה טיסה . זה הכל. וזה באמת מטריד הפחד הזה. אבל חוצמזה שמש ים מופעים בריכות יאכטה קזינו שוק אלמוגים דגים קניון מה צריך יותר? רק תנו לי יום אחד. רק עוד יום אחד כדי שאספיק את כל מה שתכננתי.
טוב עכשיו אעלה כמה תמונות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@