הכל חדש ונוצץ

כבר שנה? לא נכון. מלחמת חכמי חלם פרצה ב-12.7 באמצע הקיץ. לא בתחילתו. מזל שהיה לנו קצת קיץ ועוד הספקנו משהו לפני האירובי מדרגות הזה. ב-3.7 סיים הבן שלי קורס משצים באכזיב, והיה כלכך שקט, והיה כלכך נפלא, מי חשב שתוך 10 ימים המקום הזה יתהפך... מי חשב שתוך 10 ימים העיר שלי תתהפך וכל העולם שלי יתהפך. מי חשב שתוך 10 ימים שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. בשבילי כמובן וגם הדבר הזה הותיר בי פצע עמוק. לחלק גדול מבני ארצנו לא היה איכפת מהמלחמה, אמרו שהיא מוצדקת, קראו להמשיך, כי הם ישבו להם בארומה ורק כשנהרגו חיילים התחילו לצעוק. זו המלחמה שהכל היה בה הפוך על הפוך וחסר הגיון. לא רק אצל המנהיגים שלנו. אצל רובינו. המלחמה הזאת הראתה לי שביתי אינו מבצרי, ביתי אינו מקום בטוח עוד, ארצי אינה מקום בטוח עוד וגם על האנשים הקרובים לי ביותר אני לא יכולה לסמוך. אלה הם כמובן בני משפחתי שדאגו לחלץ את אחותי וילדיה מן התופת וכשנודע לי הלכו להוציא לי צו הרחקה.

אני חושבת ומקווה שמאז התפכחנו קצת. מאז רבים הבינו שזאת באמת מלחמת חכמי חלם, שיצאנו למלחמה בלי צבא ובלי ציוד רק עם סיסמאות נבובות נוסח ארהב, שהצבא אינו צבא ראש הממשלה אינו ראש ממשלה שר הבטחון אינו שר בטחון והרמטכל אינו רמטכל. רק ראש הממשלה לא הבין זאת בעצמו עד היום והוא ממשיך להנהיג אותנו אבל באיזה מקום יש תחושה שהכל מסתדר. אין לי מושג על הרמטכל הנוכחי ואולי טוב שכך, הוא אינו איש תקשורת מפיץ חיוכים וסיסמאות לכל עבר, אולי הוא עושה את העבודה השחורה; שר הבטחון הוא רמטכל לשעבר ואולי אחרי הבחירות ישב כאן בראש האיש הכי מוכשר במדינה והכי מושמץ - ביבי. גם מוסד הנשיאות קיבל שידרוג לאחרונה וקיבל לזרועותיו אדם מורם מעם ולא אדם שעלה מן העם וגם כך התנהג.

ושוב תודה מיוחדת לאיריס שהיתה הדבר השפוי היחידי במלחמה הזאת.

תמונה זו לקוחה מסיום קורס המשצים של הבן. רגע קט לפני המלחמה הנוראה הזאת, השקט שלפני הסערה. קרו עוד הרבה דברים מאז ועל כך בפעם הבאה...

אני מתגעגעת לשקט ההוא...